הוא הולך במדבר.

הוא הולך במדבר, בשום מקום. שמש בפנים, בקבוקי מים ריקים.
טיפות של זיעה מטפטפות עד לרצפה.
מרוב חום, הבן אדם הולך יחף.
בגדים רטובים מזיעה, בגדים מלוכלכים מחול.
כובע שלא מצליח תמיד להגן עליו.
גוף שרוף ואדום.
פנים עייפות ומותשות.
הרגליים הולכים בלי סוף, בלי סיום.
מחכה, מחכה לפתח, שיוציא אותו משם.
מנסה למצוא גמל, לרכוב עליו.
אבל אין שום דבר, אפילו לא קקטוס, אפילו לא חרקים, אפילו לא חיות. שום דבר.
פניו גם אדומות, עיניו מנסות לחפש את הסוף.
אבל זה קשה הוא לא מוצא. הוא לא מוצא את הסוף.

הוא לא מוצא את הפתרון,
הוא לא מוצא את המוצא,
הוא לא מוצא את שלט היציאה,
הוא לא מוצא את הקור, שיקרר אותו.
הוא לא מוצא את פתרון התרגיל. פתרון שבכל הדרכים, הוא לא מוצא אותו.

אז איך הוא הגיע לשם?
זה התחיל מבעיה,
הסתיים בבעיה.
הוא התחיל את ההתחלה,
הגיע לאמצע
ועדיין באמצע.
הוא חושב שמתי שהוא זה יקרה,
מתי שהוא הוא ימצא,
ללב שלו עדיין יש תקווה.
למוח עדיין יש תקווה.
אבל לרגליים אין,
הרגליים עייפות מכל הדרך,
הן מתחילות לשבת.
הן מתחילות להיות רק במקום,
זה עוצר את הלב ואת הראש.
הבן אדם נשאר,
יושב במקום,
עדיין לא מוצא את הסוף.

אז ככה, כנראה, זה נגמר.
הבן אדם יושב, מנסה לקום, לא מצליח.
הבן אדם אבוד וככה זה נשאר.