החברה הטובה

אלונה בן בסט היתה החברה המיתולוגית של יוסי עוד מימי בית הספר התיכון העירוני.
הפ חתאן כארבע וחצי שנים. יוסי למד כיתה מעליה.
האמת שהוריה של אלונה התנגדו לקשר, אפילו שהיה ידוע שיוסי הוא בן למשפחה מבוססת וטובה. הוריו בעלי קרקעות ומגרשים.
אבל גם אביה של אלונה לא היה קוטל קנים…הוא היה איש העולם הגדול.כמו שאמרו פעם.בעל חוש ריח מפותח לעסקאות נדלן מניבות הון עתק. הוא גם הריח מיד שהבחור הזה הוא הכבש השחור בעדר…ולא ממש נועד להיות בעל לבתו הצעירה בבת עינו.
כן, אז היו להם ליוסי ואלונה המון בעיות. הם נפגשו בסתר. שלחו פתקים אחד לשני על ידי כל מיני שליחים….ממש כמו בסיפור של רומיאו ויוליה.אבא של אלונה תפס אותם לא פעם ולא פעמיים מתנשקים בחום רב מתחת לבנין המגורים שלהם. אז אבא שלה פירק אותה במכות והיא קיבלה ריתוק בבית לחודש ימים.
אמה התחננה,שיעזוב כבר את הילדה ושיתן לה לחיות את חייה בשקט.
הרי ברור לכל שהם מאוהבים כלכך ובטח בסוף יתחתנו על אפם ועל חמתם של ההורים.
אבל לסיפור הזה היה סוף קצת אחר.
הם בכל זאת נפרדו. כמו שציפו ההורים.עדיין שמרו על אש קטנה. מדי פעם נפגשו לזכר הימים הטובים…ימי הנעורים….העליזים.עובדה שגם היום לא היתה ליוסי דשום בעיה עם זה שהוא בעצם גבר נשוי וגם לאלונה אהובתו לא נראה שאיכפת לה יותר מדי.
אפשר מיד לראות שאלונה בחורה יפיפיה.שחומה ,מין צבע שוקו כשה שמצביע על מוצאה התימני…מצד אמה.דקיקה ובעלת חזה קטן וזקור.הסיגריה שהפכה לסמל המסחרי שלה לא משה מפיה.פגשתי אותה לראשונה כשחזרתי יום אחד מהעבודה והמצחיק הוא שאלונה קיבלה אותי כשיצאה מהמטבח בביתנו.איזה יופי.לפחות לא יצאה מחדר השינה…יוסי בעלי היקר לא טרח אפילו לקום ממקום מרבצו ולחפש מאפרה,הוא פשוט בחר לאפר לתוך כף ידו.שערו הבהיר היה סתור וזיפי שיער עיטרו את לחייו.בכל זאת הוא נשען קדימה אלי ואמר בפשטות… זאת אלונה החברה שלי מהבית ספר,זאת שסיפרתי לך כבר עליה .אולי באמת הגיע הזמן שתכירו.
הדם הציף את פני ברגשות סלידה. הושטתי לה את היד. אף פעם לא שכחתי את נימוסי הטובים.קצת רעדתי. ניסיתי לחייך. בתוך תוכי חשבתי שלא כך הייתי רוצה לפגוש את האקסית המיתולוגית של בן זוגי.
עם הזמן אלונה כבר היתה חלק מהמשפחה.כברד ממש לא הופתעתי כשראיתי אותה וגם לא הבעתי איזו שהיא מורת רוח כשפגשתי אותה כמעט בכל יום בעת שחזרתי עייפה ומותשת מעוד יום עבודה משמים.
שתי הנשמות התועות ישובות היו מול מסך הטלביזיה הכבוי.לידם ערימה בלתי אפשרית של בדלי סיגריות,חלקם צבועים באדום.ברקע עשן סמיך מתאבך כמו במחששה.גם לא עלה על דעתה של הגברת האמורה שאוליכבר מספיק וכדאי שתפנה את המקום ותעזוב את הזוג הצעיר.אבל גם כשהציעה מתוך נימוס אקראי ללכת הביתה. הודיע לה יוסי בקולו הצרוד והחרוך מסיגריות שאין לה מה ללכת עוד ואין לה למה למהר כי כידוע אין לה תינוקות בבית.הנה רונה תיכף תכין לנו משהו טעים לאכול,אני כבר מת מרעב…הוא פנה אלי לסוכנת הבית שלו.
ואז בחריקת שיניים נכנסתי למטבח לבשתי את הסינר והתחלתי במרץ לקלף תפוחי אדמה שיהיה מה לאכול בארוחת הערב.לא דהיה לי כל כך כח להכנס למריבות איתו ובטח לא ליד הגברת אלונה.
אז גם שמעתי ממסעודה שצריך לדעת לסתום את הפה בחיי הנישואין. אפילו רצוי לקחת אבן קטנה חלקה ולשים מתחת ללשון וללחוץ חזק ממש כל פעם שבכל את רוצה להביע את דעתך המלומדת.ברור שכך את חוסכת מעצמך צרות צרורות וגם מכות רצח ואולי אפילו ניצלת ממוות אפשרי.הפמיניזם טרם הגיע לאזניה של מסעודה היקרה שלי.מחלקת התה אצלנו במחלקה.
מסעודה היתה מרוצה תמיד בחלקה.העיקר שזה חוסך בעיות ובעיקר חשוב לא להרתיח את העצבים החשופים של הבעל.עטרת ראשה של המשפחה, על פיו ישק דבר.
אמנם נכון, בעלה של מסעודה כבר נאסף מזמן אל אבותיו ,אבלהיא עדיין היתה דבקה במישנתה.
כשסוף סוף הלכה אלונה,ונשארנו לבד ,אזרתי עוז לשאול אותו.
יוסי מותק שלי ,מה הסיפור עם אלונה….
מה זאת ההתנחלות הזאת אין לה בית….
השאלות היו בניגוד להוראותיה המפורשות של מסעודה המלומדת…
אויש באמת יש לך עוד שאלות …קטע אותי יוסי בעצבים.
לא טוב לך ככה…את מוזמנת לעוף …יאללה תחזרי להורים שלך.
אז חזרתי לשתוק.
האמת שלא ככה חשבתי צריכים להתנהל חיי הנישואין שלי.אבל הצלחתי באמת בשתיקתי.לא יודעת מה באמת רציתי להשיג בשתיקה הכפויה הזאת.אולי להרויח זמן …איזה זמן…זמן איכות אולי….זמן חיים , אולי ניסיתי לדחוק את הקץ.
להורי המתעניינים בגורלי סיפרתי שהכל נהדר ממש ואפילו עבר קלילה לא שטה בשמי התכלת הבהירים והמזהירים של חיינו.
הורי היו לי מודל אמיתי לחיקוי.אבי תמיד הרעיף שבחים על אמי. על המטעמים שלה ועל טעמה בבגדים ועל עיצוב הבית ובכלל שהיא כזאת מוצלחת ומוכשרת וחברה הכי טובה שלו.
גם בלבוסטה למופת.חופרתלהם רוקמת בחוגים וגם סורגת. בכל ערב שבת בארוחה היה מזמר רק לה את אשת חייל מי ימצא..
אהבתי לבוא הביתה להורי ,למשפחתי.אבל תמיד העדפתי לבוא לבד. יוסי מראש ויתר. לא לחצתי עליו.תמיד שמח להשאר בבית.הוא לא סבל במיוחד את המשפחה שלי ובמיוחד לא את אבא שלי.
לצורך הבהרת העינינים יוסי היה מוזמן בדרך כלל למילואים.מין חייל קרבי לוחם עשוי ללא חת כזה בעת של שלום. הם הבינו ולא שאלו יותר מדי שאלות. ולי היה עדיף ככה.
לפעמים היתה אמי פוצחת בסדרת שאלות כמו למשל,מה דעתכם לעבור לגור כאן בצפון..
יהיה לכם יותר נוח ואנחנו נעזור לכם. או מתעניינת במצב התעסוקה של יוסי.
אבל אמא זאת אמא ואין מה לעשות והיא גם צודקת.
היא תמיד רוצה את הטוב ביותר עבור ילדיה.
היום כשאני מבוגרת ממנה כשהיתה באותה התקופה כשהייתי בעירו של יוסי,אני מבינה לליבה.אבל אז חשבתי שהיא נכנסת לי יותר מדי לנשמה.מחטטת יותר מדי. מה בסך הכל היא אז רצתה שהבעל שלי יתנהג כמו שהבטיח בכתובה,יזון ויפרנס אותי ככתוב.
אבל חיי עם יוסי כבר היו ללא תקנה.ממשיכים להדרדר במהירות במדרון החיים ואין שום צל של סיכוי שמישהו יעלה אותם על דרך המלך.שום שיפור לא ניכר באופק הרחוק.
אלונה כבר היתה מתקשרת באופן חופשי ביותר אלינו הביתה.ומבקשת בטבעיות רבה לדבר עם יוסי.כמובן שאז עוד לא היו טלפונים ניידים לצורך המיגזר הבוגדני…באוכלוסיה.אי אפשר היה להסתיר את הרומנים האסורים המתהווים.אבל חיי הנישואין שלנו קיבלו צביון מודרני ופתוח לרווחה.שנים הרבה לפני העידן המתירני של ימינו.
כשהייתי מעזה בכל זאת להביע את דעתי על הקלות הבלתי נסבלת של הקשר המוזר הזה . הוא המשיך לקרוא לה ידידת נפש. אין ולא היה ביניהם כלום ושום דבר מלבד ידידות טהורה וזכה משכבר הימים.מין יחסים אפלטוניים. מסתבר שלדעתו גם בין גבר לאשה יכולה לשרור ידידות שאינה תלויה בדבר…ובטח שלא מעורבת בסקס.ואני התמימה בחרתי להאמין שאכן כך הם פני הדברים.
ונקפו הימים ,וגם החודשים חלפו ביעף ואני בלעתי את הצפרדע הזאת.לא דהיה לי את מי לשתף וחשבתי שלמען שלום בית רצוי שאנצור את כל הענין בליבי ואולי עוד יגיעו ימים טובים.אסור להרים ידיים ובגלל שאני אופטימית חסרת תקנה שיננתי לעצמי שהתקווה מתה אחרונה.