החדשה פרק 1

"אז, קסידי, את מתרגשת לקראת הנסיעה לישראל?" שאלה האחות של קסידי. קסידי ענתה: "לא ממש.. ומה איתך, פרסילה? מתרגשת?" פרסילה ענתה: "אני לא יכולה לחכות להגיע למטוס!" קסידי הוציאה מהארון את המזוודה, התיישבה על השרפרף והתחילה להכניס את הבגדים שהיו על המזרון בחדרה. קסידי אמרה: "כאילו, לולה, ורוניקה, ניקס ובריאן נמצאים כאן……" "אויש נו, את אומרת שעוד לא התבגרת על זה שאת עוזבת את ניקולאס? תעזבי אותו! לבנים יש כינים, לא ידעת?!" אמרה פרסילה בעצבים. קסידי אמרה: "את בת 8, את תדעי מה זה להיפרד מהחבר כשתהיי בת 16. דרך אגב, לניקס יש שם ארוך מדי. זה למה אני קוראת לו ניקס." קסידי סיימה לארגן את המזוודה, והתחילה לארגן את תיק האיפור שלה. קסידי אמרה: "אני אתגעגע אל לולה ואל ורוניקה…" פרסילה שאלה: "ומה איתי? ליני ואריאל, מה, את חושבת שלא כואב לי לעזוב אותן?" קסידי אמרה: "לא אמרתי את זה." הכלבה הקטנה נכנסה לחדר. פרסילה הרימה את הכלבה, ואמרה: "אה, לוליטה, המעבר בטח קל בשבילך.." "בנות, בואו, צריך להכניס את שאר הדברים למשאית, בואו לעזור עם הכיסאות!" קרא אבא שלהן. פרסילה הניחה את לוליטה, והרימה את הכיסא הלבן שישבה עליו. גם קסידי עשתה כמוה, היא לקחה את השרפרף וירדה במדרגות.
-כעבור רבע שעה-
"בואו בנות, אנחנו נאחר לטיסה." אמרה אמא שלהן. פרסילה נכנסה לאוטו עם הכלוב של לוליטה [וכמובן, לוליטה בפנים]. קסידי עוד התעכבה בחדר. היא הביטה בחלון… היא הוציאה את הטלפון שלה והתחילה לצלם סרטון. היא אמרה: "אלה הרגעים האחרונים שלי בבית במייפל סטריט, ובכלל.. בניו יורק. אני אוהבת אתכם, נדבר כש…..יודעים, אני אגיע לישראל." היא הפסיקה לצלם ושלחה לחברים שלה. היא יצאה לצעקות של ההורים שלה שקוראים לה כבר לבוא. הם נסעו לנמל התעופה.
-בישראל, בבית החדש-
אמא אמרה: "תכירו.. בנות. ממייפל סטריט בניו יורק… לרחוב שמעון בישראל!" קסידי שאלה: "איך הבית הזה יותר טוב?" האמא אמרה: "אוקיי, אממ…" "אני וקסידי נפסיק להיות באותו חדר?" שאלה פרסילה בהתלהבות. האמא אמרה: "לא… אתן עדיין תחלקו חדר. החלק הכי טוב כאן זה שזה במרחק שתי דקות מהבית ספר, ואתן לא צריכות לדאוג שאני ישים את העריסה של התאומים החדשים בחדר שלכן." קסידי גלגלה עיניים. השעה הייתה 5:00. כולם היו מותשים מהטיסה.
-למחרת, בתיכון החדש של קסידי, מנקודת מבטה של קסידי-
"שלום תלמידים, ברוך הבא ליום הראשון בתיכון! כולם, נא לבדוק בלוח איפה שמם ובאיזה כיתה הם נמצאים." המנהלת דיברה במהירות. רצתי אל הלוח, כל התלמידים שזאת השנה האחרונה שלהם הביטו בי בחיוך. חיפשתי את השם שלי… אחרי שמצאתי, לקח לי חמש דקות למצוא את הכיתה. אני נכנסתי, הוצאתי את הטלפון מהכיס וחייגתי. "hey nix, how are ya?" שאלתי. ניקס ענה: "Cassidi, it's like… the middle of the night. i'll come to your house tomorrow…" גלגלתי עיניים. כל הבנות שהיו בינתיים בכיתה הסתכלו עליי במבט מוזר. אמרתי: "nix, i am already in isreal, idiot. well, see ya around, i wanna talk to Lola and Veronica. bye sweetie!" הוא אמר בקול ישנוני: "bye, my love." וניתק. אחת מהבנות שהסתכלו עליי ישבה בשולחן ליד. היא שאלה: "אז.. את אמריקאית?" אמרתי: "אה, היי גם לך. וכן, אתמול הגעתי מאמריקה לפה." היא צחקה. היא אמרה: "אני רומי." אמרתי: "היי רומי, אני קסידי." רומי אמרה: "אם את צריכה, אני יכולה להכיר לך את הבצפר פה. את יכולה להתבלבל.." רומי חייכה, פתאום גם אני חייכתי, ואז הוא נכנס לכיתה. "היי, ליאור, בוא תכיר את האמריקאית!" הוא התקרב אליי. אמרתי: "היי, אני קסידי." "אני ליאור." הוא אמר בחיוך. הזזתי את השיער הבלונדיני החלק שלי מהפנים. הוא שאל: "מישהו יושב כאן?" בשולחן שהיה קרוב לשלי. אמרתי: "לא שאני יודעת…" הוא הביט לי בשיער. הוא שאל: "איפה את יושבת היום בקפיטריה?" עניתי: "לא יודעת… הוא אמר: "בואי איתי, אני כבר אמצא לך אחלה מקומות." וחייך. חייכתי בחזרה.