החולשות בחיים שלי …
הכל התחיל בחופש הגדול שבין כיתה ו' ל-ז', גילינו שאבא שלי בוגד באמא שלי עם איזה זונה מהעבודה.
ההורים שלי התגרשו..דבר שלדעתי הם היו צריכים לעשות כבר מזמן !
עברנו עיר. המעבר היה לי נורא קשה.
הייתי אמורה לעלות עם החברות שלי לחטיבה, היינו אמורות לעבור את גיל ההתבגרות ביחד, ככה לפחות חשבנו והבטחנו אחת לשנייה.
ישר שהגענו לבית החדש, שהיה הרבה יותר קטן מהבית שגרנו בו הוצאתי את הכדורגל והתחלתי לשחק עם אחי הגדול..הוא גדול ממני בשלוש שנים, הוא היה בן 15.
הייתי ממש קשורה אליו, הוא לימד אותי לשחק כדורגל.כן ,כן ..אני יודעת-בנות לא משחקות כדורגל!
אבל זה לא היה לי אכפת. אהבתי כלכך לשחק כדורגל , מאז שאני קטנה אני משחקת.
ביום הראשון של הלימודים הייתי לבד.. לא הכרתי אף אחד.
גם ביום השני הייתי לבד… אח שלי כבר הכיר לו כמה חברים והיה איתם.
אחותי הקטנה, היא הייתה רק בכיתה ג'. אפילו לא בבית ספר שלי. גם היא רכשה לעצמה חברות חדשות.
יום שבת אחד, הלכתי למגרש הגדול שהיה בשכונה, לא היה שם אף אחד.
התחלתי לעשות תרגילים עם הכדור. לקלוע לסל, להכניס לעצמי גולים.
ואז שמעתי צעקה, הסתובבתי וראיתי חמישה בנים מתקרבים לעברי, אני אף פעם לא דיברתי עם בנים..אז באתי ללכת -אבל הם חסמו אותי.
זיהיתי אותם, היו שם שני בנים מהכיתה שלי ושלוש בנית מכיתה ח'.
הם אמרו לי שהם ראו איך שאני משחקת. ורצו לצרף אותי לשחק איתם.
לא רציתי, הייתי יותר מידי ביישנית בשביל זה.
סירבתי בנימוס ורצתי משם, כל היום חשבתי על המפגש הזה..הרי יכולתי לשחק, אני טובה בכדורגל.
ויום למחרת הגעתי לבית הספר, שוב ראיתי אותם. הם היו יחסית מקובלים. אני אומרת יחסית בגלל שהכל יחסי לגיל. רק הבנות של כיתות ז' ו- ח' העריצו אותם.
ואז הגיע שיעור ספורט. והם אמרו למורה שלהם שאני משחקת טוב, המורה רצה לראות איך אני משחקת אבל שוב..התביישתי ולא רציתי.
עד שיום אחד אמרתי לעצמי שלא שווה לי להתבייש ולפספס כלכך הרבה. אז הלכתי למגרש הגדול ביום שבת.
אבל הם לא באו כמו שקיוויתי.
אז חיכיתי שבוע, התביישתי ללכת אליהם בבצפר.
הלכתי ביום שישי בערב למגרש. והם היו שם עם עוד כמה חברים ועישנו נרגילות וסיגריות.
התחרטתי על הרגע שיצאתי מהבית.
אבל אז הם ראו אותי, אזרתי אומץ וניגשתי לדבר איתם.
שאלתי אם הם רוצים לשחק..הם הסכימו, חלקם בכל אופן.
ושיחקתי ממש טוב. התחלנו לדבר, ולהכיר והכל הלך מצויין.
עברה עליי שנה מעולה. הם באו אליי ואפילו אמא שלי התלהבה מהם.
אח שלי הכיר אח של אחד מהם אז לפעמים הוא היה מלווה אותי כשהלכתי לאותו ידיד.
אבל אז הגיע ילד חדש. הוא היה בכיתה ט' הוא לא היה ניראה כלכך טוב, ערס.
התאהבתי בו.. זה בחיים לא קרה לי לפניי. הוא היה מעשן גם והיו שמועות שהוא אפילו מעשן סמים.
כבר לא הייתי הילדה הביישנית של כיתה ז' והלכתי לדבר איתו.
הוא התלהב ממני ואז הכל השתבש.
התדרדרתי לעישון ,לסמים , חוררתי את האוזניים שלי (באוזן ימין יש לי שלוש עגילים ובאוזן שמאל יש לי שני עגילים והליקס וכמובן שכל זה גם מלווה בנזם)..
כולם אמרו לי שזה לא בסדר, שהתדרדרתי!
ואז זה קרה, את הלילה הזה אני לא אשכח בחיים, הוא אנס אותי. אני לא רציתי את זה! הוא פשוט עשה את זה בכוח!
הייתי בדיכאון, כמובן שעזבתי אותו! לא יכולתי לראות את הפרצוף שלו יותר!
ואז הם חזרו, הם חזרו לי לצאת מהדיכאון.
התאוששתי, גיליתי שהציונים שלי ירדו.
הביאו לי מהבצפר סטודנט שיעזור לי בלימודים.
וגם בוא התאהבתי. אבל שוב הם הוציאו אותי מזה. הם ניחמו ועזרו לי.
הפסקתי עם כל השטויות, חזרתי לשחק כדורגל כמו שאני אוהבת.
הם החברים הכי טובים שלי! אני לא יכולה בלעדיהם.
הם תמיד היו שם בשבילי, עד היום!
אני לא אגיד שאני אוהבת להיות רק עם בנים, כי אני לא! אני מאוד רוצה חברות.
אבל כולן בכיתה שלי שונאות אותי. כמעט כולן.
אז..היום הכל בסדר והם כמו אחים בשבילי. לא יכולתי לבקש חברים יותר טובים מהם !!
תגובות (18)
ווואווו!
יש לי רק דבר אחד להגיד לך , אני מעריצה אותך!
אני מעריצה אותך שעזבת את כל השטויות , כל הכבוד!
אני ממש מקנאה בך שיש לך חברים כאילו..הלוואי עליי…חחח סתם..יש לי חברים מדהימים!:)
תודה לינור :) חחחח אני בטוחה שיש לך חברים מדהימים ;)
וווואווו עברת.הרבה בחיים !!
ווואוו כל הכבוד לך…יש לך חברים מדהימים!
תודה רבה :)
אתן באמת מדהימות !
ולינור…את סתומה!!
חחחחחחחחח סתמי , סתמייי…
את כבר לא חלק מהחברים המדהימים שלי באופן רשמייי!!!
חחחח אוקיי בת דודה!
אז תעופי לי מהחדררררר!!!
[וואיי אנחנו נשמעות פתטיות ברמות….]
חחחחחח לגמריי !!!
ולחשוב שאנחנו באותו חדר…אחת עם נייח אחת עם נייד מדברות אחת עם השנייה כמו איזה מפגרות…!
וואווו הוא ממש חרא של בן אדם
ואני לא יכולה להגיד משהו טוב או מנחם או להגיש שזה סתם שלב על הקטע של הסמים אבל
כול הכבוד שהיה לך את האומץ לדבר אייתם או להיפרד ממנו ולהתחיל את החיים שלך מחדש
למה הן שונאות אותך?
טוב שהחלטת לעזוב את הכל! ישר כח!!
אמ..אולי את חושבת שבנות מקנאות בך ושונאות אותך כי את החברה של הבנים שיכול להיות שהן מעריצות ואולי אפילו מאוהבות וכשהם רואות אותך איתך זה מעצבן אותם כמה מהר את מסוגלת לדבר איתם חופשי והם מתחילות להסמיק רק ממשפט שלהם איתם..
סתם מחשבה שלי..
אבל ישר כח!!
תודה רבה על העידוד..ברוך ה' התקופה הנוראית הזאת עברה ונשכחה לה…
יכול להיות שהן באמת מקנאות בי… אני לא באמת יודעת מה עובר להן בראש, אני רק יודעת שהן תמיד חייבות לשלוח לי איזה מבט מזלזל או הערה לא במקום, אני מודה..זה לא ממש נעים לדעת שלא יכולים לסבול אותך , אבל אני יודעת שבסוף כל יום יש לי עם מי לדבר ולשתף ולשפוך הכל וזה מה שמחזק אותי…
באמת? עם מי? (אם לא איכפת לך שאני שואלת)
חח אממ.. גם לי יש שלושה חורים באוזן ימין ושניים בשמאל, אבל אני בחיים לא אעשה הליקס..
זה לא בריא..
ותקשיבי, תאמיני לי שאני לפעמים מסתובבת עם אחת החברות שלי.. ויש לה ידידים שדרדרו אותה..
ואותם ידידים הציעו לי שכטות, ואני פשוט הסתכלתי עליהם בבוז ואמרתי " שכטות זה רק לחלשי אופי"
והמשפט הזה כל כך זעזע אותם, שכמה מהם כיבו את הסיגריות שלהם.
כשאתה חזק, ועומד על שלך, אף אחד לא יכול לשבור אותך.. עד כמה שזה נראה מפתה.
את
פשוט
ואווווו
משכית את ריגשת אותי אני יכולה להשתמש במשפט הזה?
חח קחי אותו, תשתמשי בו, יש לך אישור D:
וואו יש לי צמרמורת בכל הגוף אני פשוט לא מאמינה כמה שחברות כזאת טובה יכולה להוציא אותך מהבורות הכי עמוקים ומכל הצרות שלך ולחשוב שהכל בזכות כמה חברים טובים ולא בזכות שום דבר אחר ואז פשוט חזקה כי וואלה את נפלת חזק וכל זה אבל הקטע הזה שאת קמת ולא וויתרת והם ממש עזרו לך ואת נתנת להם לעזור לך זה ממש חזק וזה יפה ואת ממש חזקה באמת שכן ואני מקווה שהבנים האלה ישמרו עלייך טוב כמו שהם עושים עכשיו ושאת לא תחזרי לאותה נקודה כי אז כבר יהיה קשה יותר לחזור אחורה…
סבריאל :בטח שאת יכולה לשאול , יש לי ידידים ממש טובים שהיו איתי לאורך כל הדרך… אומנם גם הם מעשנים (נרגילות וסיגריות) ואומנם גם להם יש עגילים (באוזניים, גבה ,הליקס ) אבל הם ידעו שאני רוצה להיגמל.. אז הם עזרו לי להיגמל מסמים וסיגריות.. נרגילות אני פה ושם לוקחת אבל העיקר שחזרתי למוטב.. ;)
משכית: יש לי גם נזם, זה בדיוק מה שקרה לי… הייתי כלכך מאוהבת שהבריאות שלי כבר לא הייתה חשובה לי, אז אחד מהחברים שלו הציע לי שכטה ואני כמו פוסטמה הסכמתי כי פחדתי שהוא יפרד ממני אם אני לא יקח. ואז זה התדרדר לעוד אחת ועוד אחת וככה נהייתי מכורה! הייתי ממש חלשת אופי….
יובלולה:חחח כןןן.. הם ממש שיקמו אותי… הייתי באמת על סף של יאוש מהחיים ואז שפתאום הם באו אליי הביתה אחרי כמה חודשים שלא דיברנו והם חיזקו אותי ועודדו אותי והבטיחו לי שהם לא יעזבו אותי עד שאני אשתקם וזה מה שהם עשו… ובאמת שלא יכולתי לבקש חברים יותר טובים מהם. כניראה שהמעטתי בערכם של הבנים חחח…