החזפ
לפני שנים רבות בגיל הנעורים חדר לתוכי חיידק זרע הפורענות, חיידק זפ, חזפ והתיישב לו במוחי.
רוב שעות היום, רוב המכריע של הימים בשנה החזפ בילה בשינה. לחזפ היה די נוח, קיבל מזון ויחס, מיטה רכה, פטור מהמאמץ.
האירועים החיצוניים עברו מעל לראשו במעורפל, רק מדי פעם החזפ שמע רעש חיצוני שאחרי זמן מה היה נמוג ונעלם. הראש, בו התיישב החזפ, קיבל בטקסים מרגשים את הדיירים החדשים שהלכו והתרבו במשך השנים ודחפו את החזפ לפינה, נגסו במרחבו, במזונו, באור שקיבל, ביחס, בפינוקים, בהכל. החזפ נדחף לפינה המצומקת ובארבעים גפיו נאחז בכל כוחו לא להפלט החוצה. הצליח לו. כשהיו רעשים בחוץ, היה החזפ יוצא ממאורתו ומרעיל את הסביבה, היה גורם לבעל הראש לנהוג, להתנהג, להתנהל בצורה מסוימת. לאחר מכן החזפ היה חוזר למאורתו המצומקת ונרדם עד להודעה החדשה.
השנים חלפו, נכנסו עוד דיירים לבית, יצאו דיירים אחרים מהבית. החזפ שרד את המהפכים האלו. בשלב מסוים מאס במצבו המדוכדך והחליט לפעול, החליט לעשות את פעולו ההרסנית.
בהדרגה, לאט לאט, הגביר את קצב היציאות שלו מהמאורה, הגביר את התעוזה, את החוצפה, הרחיב את שטח הכיבוש שלו, העמיק את עומק ההכשות שלו.
בעל הראש, בו חי החזפ, חש בתנודות של החזפ,
ניסה להתמודד איתו, כשל. בעל הראש הבין שלא יוכל לבדו להתמודד איתו ופנה למומחה לסילוק החזפים. החזפ ניצח ומרוב האושר הוא התחיל להשתולל.
בעל הראש לא ידע כיצד להפטר מהחזפ. כוחותיו הלכו ואזלו. בעל הראש חש רע מאוד. מאוד רע. שוב ניסה להתמודד עם החזפ ושוב כשל. בעל הראש בכה, סבל, נקרע מפנים, ליבו דימם. בעל הראש לא ידע איך ולא יכל להפטר מהחזפ. בעל הראש היה מבטיח שהוא ייפטר מחזפ וכוחותיו לא עמדו לו. בעל הראש לא ידע איך ייגמר כל זה.
יום אחד פיצוץ עז הרעיד את כל היקום, את כל העולם. פיצוץ כמו מיליון רעידות אדמה בדרגה עשר והתפרצויות של מיליון הרי געש. האדמה רעדה, נסדקה, נפתחו תהומות, מים בזרימה חזקה זרמו בהם, לבה לוהטת התפרצה מהלועות של הרי געש, מיליון ענני אבק שחור היתמרו בשמיים בגובה של קילומטרים רבים.
המפץ הגדול, סיפור בראשית.
ואז האדמה הפסיקה לרעוד ולבה נעצרה. לקח עוד זמן עד שענני האבק השחור שככו וכיסו את האדמה, את הלבה, אשר עדיין הייתה חמה.
אז נראו מיימדי הנזק, ההריסות האיומות, הפצעים הפתוחים המדממים, השברים, החבלות. הפתחים הפתוחים זעקו מהכאב ולא היה מי שיסגור אותם. הפצעים המדממים ואיבוד דם רב ולא היה מי שיעצור את הדימום ויחבוש את הפצעים הנוראים.
ומה באשר לחזפ?
לא חיפשנו אחריו. מן הסתם. החזפ לא נתן שום סימן חיים. עבר יום ועוד יום ועוד יום. עבר שבוע ועוד שבוע ועוד שבוע. עבר חודש ועוד חודש ועוד חודש. עברה שנה ועוד שנה.
והחזפ? לא הראה את זיו פניו.
מת? נהרג? נפצע? לכוכב ממנו בא הוא חזר?
מקומו בראש נסגר, חפציו נזרקו לתהום שנפתחה ברעידת אדמה וזרם מים לקח אותם למקום שלא נודע. חלקו ביחס שקיבל, במזון – ניתן לדיירי הבית האמיתיים הקבועים.
מחוץ לראש, במרחק רב, הותקנו מערכות מיגון והתראה נגד החזפ הבלתי רצוי. נראה שהחזפ לא מתכוון להופיע שוב. אחרי 45 שנה מצא לו בית חדש. והיה וכן יופיע שוב, הראש, בעל הראש – לא יתנו לחזפ להתקרב ולו מטר אחד. ילחמו מלחמה שערה בחזפ.
והפעם הניצחון יהיה אחריהם.
מכיוון שלבעל הראש יש עכשיו את הנשק החזק ביותר בעולם.
הנשק הזה נקרא – המודעות.
תגובות (0)