החזרה לעצמי.

רציתי להיות טובה.
להיות טובה באמת,בכל המובנים.
להצליח בבית הספר,בבגרויות,לתת נחת רוח להורים היקרים שלי שאני באמת ובתמים אוהבת.
רציתי להיות מוצלחת,ככה שאחרי הבגרויות והשירות,אמצא עבודה טובה,כדי שאוכל לפרנס את עצמי כדי לא לבקש כסף מאבא ואמא.
עבודה כזאת,כמו שהוריי קיוו,תביא לי ניסיון תעסוקתי
כדי שאחרי התואר יהיה לי משהו עסיסי בקורות חיים.
רציתי להיות סוג של אידיאל של הצלחה,שיוכלו להצביע עליי ולהגיד יפה,וכל הכבוד.
רציתי גם להיות יפה יותר,כדי שיוכלו גם להתגאות בי,כי גם אם לא תודו בינכם לבין עצמכם,תעדיפו להיות בקרבת אנשים מטופחים יותר.
אז קניתי המון איפור.את כל הסוגים.
אפילו עשיתי גשר,למרות שהשיניים שלי לא היו עקומות במיוחד,אבל נצמדתי כל כך לאידיאל…
רציתי גם שיאהבו אותי,ויהיו לי הרבה ידידים,וחברות.
את הידידים זה לא היה בעיה להשיג,דאגתי שתמיד יהיה מישהו שם בשביל להעלות לעצמי את הביטחון העצמי,שיחזר אחריי,שידבר איתי שכעצוב לי..
והחברות?הקפתי את עצמי,אני אדם חברותי מאוד,אבל בסופו של דבר נשארו הקרובות ביותר.
אז רציתי ורציתי ורציתי.
החיים עצמם?זה די פשוט,
אבא ואמא,באמת שההשקעה שלי בבגרויות הייתה רק בשבילכם,כי האמת שרוב המקצועות לא מעניינים במיוחד.גם הציונים שלי לא היו משהו אבל אני מאמינה בלב שלם שהתאמצתי מספיק.
רציתי למצוא עבודה טובה,שתספק לי ניסיון ובלה בלה בלה…אבל האמת?שעבודות בביטוח או להתפגר מול מחשב במשך כמה שעות טובות,זה לא בדיוק התחביב שלי.
אז סיפרתי לאנשים שאני עובדת שם.
האמת שהתפטרתי עוד באותו השבוע.
האיפור?אני כל כך מקנאה בבנות שלא נוגעות בזה,לא דופקות חשבון לאף אחד,ויש להן יופי טבעי עם ביטחון עצמי גבוה.
לא חושבת שאצליח להגמל ממנו.
הגשר?לא מתחרטת עליו במיוחד,רק מתחרטת שכשסיפרתי לאנשים שאני הולכת לעשות,הם לא תמכו אלא רק לעגו שאני עושה אותו בגיל מאוחר והורידו לי את הביטחון העצמי לרצפה.
הידידים?אספר לכן סוד.האמת היא שכמעט כל בחורה שכביכול צריכה את הביטוי הזה בחייה,זה אך ורק בשביל ביטחון עצמי וכדי שזה יהווה תחליף מסויים לבן זוג אמיתי.בהתחלה זה נורא קשה לראות או להבין את זה בכלל כי זה נראה שזה סהכ "חברה" רק ממין זכר..אז היה קשה,זה היה תהליך,זה עדיין קשה לי אגב,אבל אני החלטתי שאני לא מעוניינת בקשרים עם גברים שלא הולכים לכיון של קשר רציני,שומרת את עצמי לאחד שלי,וממילא נשארתי מכל עסק ה'ידידיםכמעטחברים' הזה עם צלקת בלב,אחת או שתיים…
נכון,זה כיף בנים,זה כיף שרומזים ומשחקים ומבלים ביחד,אפילו כשזה לא רציני,אבל אני מאמינה שזה לא עושה טוב ללב,כשמשחקים בו יותר מידי.
והחלטתי ללכת אחרי הלב שלי.
ו..אני מרגישה שונה.
כאילו כל האבק והלכלוך שהיה לי בלב,התנקה איכשהו,
כאילו חזרתי לעצמי
לעצמי,
לתמימות שהייתה לי,
היכולת לתת אהבה שוב בתמימות של ילדונת..
היכולת לחזור לצייר שוב..
וסוף סוף הפסקתי לרוץ,
והתחלתי לחפש
איפה הלב
שלי
נמצא
(: