החיים הם כמו…

התמונה מתמקדת בשטח הקרקע החשוף והחולי. המישור החום-בהיר סלעי במקצת, והשיחים היבשים האופייניים כל-כך לאזור מפוזרים בו בעצלתיים.
ברקע מישהו סופר לאחור: "ארבע… שלוש -"
קול גברי צעיר.
"… שתיים… אחת…" –
הקרקע כמו מתבקעת לשניים על-ידי שרשרת פיצוצים. המחזה מזכיר קבוצה של גייזרים מתפרצים המשתערכים כמו לאורכו של נהר. רגבי אדמה וחתיכות בטון תלושות מתעופפים לכל עבר, וענני עפר ענקיים מתמרים אל על באוויר החם של חודש אוגוסט.
"וואו! ראיתם את זה?! קלטתם?! איזה מגניב!" הקול הגברי נשמע שוב בזמן שתמונת המצלמה מטשטשת וחוזרת להתמקד הפעם בפניו הצעירות של האוחז בה. חולצת כפתורים בצבע ירוק זית מבצבצת אל מתחת לשכפ"ץ הכהה שלגופו, ומצנפת ההסוואה מכסה את ראשו הפרוע. קשה לפספס את החיוך לבן השיניים הבוקע מבין שפתיו. תחושת ה-'היי' כמו מצליחה לפרוץ את דרכה מבעד למסך הפיקסלים המהבהב.
התמונה שוב רועדת ומטשטשת וברקע ניתן לזהות עוד כתמים ירוקים כהים מחייכים.