החיים המזויפים שלי

חדר המנהל תיכון ווסט
אמא:"אני ממש מצטערת על הקטע עם ה…"
המנהל:" כן זה בסדר כולנו רגילים לזה כבר.."
אני אנסה להסביר יותר ברור אומרים עלי שאני בעיתית ואוהבת להסתבך אבל אני יותר בכיוון של לא שמה פס…. כול אחד מפרש את זה בדרך אחרת ואני חושבת שהדרך שלי הכי נכונה
קיצר היום אני בחדר המנהל כי צעקתי על המורה וקראתי לה… עדיף שאני לא אגיד מילים כאלה אי אפשר לדעת מי קורא את זה אז… נמשיך האלה
המנהל הזמין את אמא שלי בזמן העבודה ואמא שלי תתחיל עם הנאומים שלה ואני רגילה לזה ואין לי כוח לפרט כי זה ארוך מדי ויש כול מיני נאומים כמו למה את לא כמו אח שלך?
אולי תנסי להיות יותר חכמה??
אז אני לא חננה כמו אח שלי so?? למה כולם משווים אותי אליו למה כולם אומרים לי איך הוא יצא ככה ואת ככה?? אוףףף איזה עצבים לפעמים בא לי להרוג אותו האמת שזה כול הזמן ככה אז בעיקר שני הדברים ביחד אבל אף אחד לא חושב מה טוב בשבילי למשל אבא שלי מנסה להעלות את המוניטין שלו ואומר שיש לו בן חכם וגאון ואפילו לא מזכיר אותי ואמא שלי …. מפנקת את אח שלי כול הזמן מבזבזת את הכסף על חוגים בשבילו מאשר בגדים בשבילי!! למה יש לי אח כזה חננה ומעצבן ואהוב יותר ולמה מעדיפים אותו רק בגלל שהאי קיו שלו גבוה משלי? סליחה שאני מתלוננת כול הזמן על זה אבל קשה להתמודד עם מצב כזה בבית תנסו להבין אותי…
אני דוגמה לילדה מוזנחת שכולם מפרשים כילדה בעייתית אף אחד לא שם לב לרגשות שלי ואתם יודעים שהיו לי משהו כמו 18 חברים ואמא שלי בכלל לא יודעת ולא שאלה עזבו בואו נגיע לקטע שאני מסתגרת בחדר ובורחת מהחלון למרות שאני יכולה מהדלת אבל אמא שלי תתחיל לחקור אותי אז….
יצאתי מהחלון ופגשתי את לורן החברה הכי טובה שלי והיינו בדרך למיילי ובירטני גם החברות הכי טובות שלי (הם אחיות)
בכול מקרה היה לנו מקום מפגש כזה שכולם היו הולכים אליו(כול השכבה) לעשות כינוסים רק של התלמידים והמורים לא ידעו על זה(והם גם לא צריכים לדעת)
הגענו למקום ולא היה אף אחד חוץ מליאם לא הבנתי מה הוא עשה שם לא רציתי לראות אותו בכלל אני אספר לכם למה:
לפני שבוע התחלתי להתאהב בליאם הילד הכי מקובל בכול בית ספר התעניינתי בו אבל פתאום התחלתי להתאהב בו ולא כי הוא מקובל פשוט משהו בו משך אותי…
ואני לא ביישנית אז אמרתי לו ככה:"שמע אני דיי התחלתי להתאהב בך אני לא ממש יודעת איך לעשות את זה אז…אמממ מה אתה אומר??"
"לא יודע אני אחשוב על זה"
"טוב.." הלכתי משם הרגשתי כמו איזה נערת ליווי כאילו הוא יחשוב על זה שמה? מה כואב לו להגיד כן? אחרי יומיים הוא שלח לי הודעה שהוא רוצה להיות איתי ולהיפגש עכשיו אז הסכמתי נפגשתי איתו איפה שכולם נפגשים אחרי בית-ספר קיצר שראיתי אותו אז כולם התחילו להקיף אותנו "מה קורה כאן??" שאלתי אותו "כלום אני רק צריך להגיד לך משהו חשוב וכולם צריכים לשמוע"
"נו דבר"
"לפני שנפגשתי איתך שכבתי עם מישהי"
"כן גם אני"
"באמת?"
"לא דפוק !" הלכתי משם ופשוט בכיתי זה היה הרגע הכי משפיל בכול חיי הלכתי לאמא שלי הייתי חייבת לדבר עם מישהו אבל שבאתי היא אמרה לי שהיא עסוקה והיא צריכה ללכת לטקס של דניאל
אז קראתי לבריטני לורן ומיילי רק לורן הצליחה להגיע סיפרתי לה כול מה שקרה והתחלתי לבכות שוב ולשפוך את הלב שלי עליה.
שיחה שלי עם ליאם:
"אני מצטער על היום…"
"ממש אין לי כוח אליך הבנתי ת'קטע שלך אתה לא רוצה אותי לא היית צריך לעשות את זה"
"שמעי אני באמת מצטער אני חייב להתוודות בפנייך… באלך לפחות להקשיב ?"
"דבר…"
"את יכולה אפילו לשאול את דיקסון על זה!"
"על מה?,נו דבר"
"סיפרתי לו שאני מאוהב בך מכיתה י' והוא אמר לי שאם הוא לא רוצה שאני אספר לך (כי התביישתי) אז אני צריך לעשות את מה שעשיתי ואני ממש מצטער על זה…."
"קשה לי להאמין לך מצטערת כמה מילים לא יעזרו ביי ויש מצב שרק נהיה ידידים כי ממש לא בא לי על חבר אחרי מה שקרה היום מצטערת ביי.."
"כן אני מניח שאת צודקת וממש בא לי שתהיי ידידה שלי ביי :) "
"♥"

אני מצטערת שאני מדלגת ככה על הכול פשוט כול שאר השבועות היו דיי משעממים עד אותו היום… :
לאחר 3 וחצי שבועות :
הייתי צריכה להתארגן מהר ולהגיע למקום בשביל הטקס שעושים לחבר חדש ששלחו לי בהודעות שיש
הגעתי הכי מהר שיכולתי ו.. לא היה אף אחד בדקתי שלא הקדמתי או איחרתי אבל..לא..נכנסתי ממש לבפנים כאילו לתוך הזולה והיה שם לפיד אש אני לא מאמינה… זה קרה פעם ל…
הולכים לסלק אותי מהמקום אבל מה עשיתי רע??
"קשה לנו להגיד אבל את כבר לא אחת מאיתנו יותר…"
"ממש קשה להגיד זה מה שרצית לא?"
זה היה ליאם ידעתי של הייתי צריכה להיות איתו…טוב לא ממש הייתי איתו אבל אותו סגנון..
מה עשיתי רע??
" את מגורשת מהמקום וכולם הצביעו פה אחד"
"סבבה,"
אבל זה לא היה כזה סבבה…. התקרבתי אל ליאם כאילו אני באה לנשק אותו אבל בסוף נתתי לו מכה בבטן ושהוא נפל על הרצפה התחלתי לבעוט בו זה לא מתאים לי…. כאילו אף פעם לא הלכתי מכות…לפחות לא ככה אף אחד לא ניסה לעצור אותי מלהרביץ לליאם
הגעתי הבייתה וכנראה שאו שהשמועות רצות מהר מדי או שליאם הלשין לאימוש…
כי בבית חיכה לי הפרצוף אבל הפרצוף שאומר שהפעם עברתי כול גבול
"מה זה? את יודעת מה אני אפילו לא אתחיל לשאול כי זה כבר נמאס ובואו נודה שאני לא מתפלאת ידעתי שבסוף תרדי לרמה כזאת רדודה כי זה כזה מתאים לך!"
"אמא! אני אף פעם לא הלכתי מכות זה פעם ראשונה שלי! ואם תשמעי איך זה…"
"אני לא רוצה לשמוע איך זה היה כי שומדבר לא מצדיק את זה שהשתמשת באלימות"
"תמותי אמןן!"
"מה?"
"אמרתי שתמותי!כול החיים שלי מאז שליאם נולד התפללתי כבר להגיד לכם את זה!
אף פעם לא באמת היה לכם אכפת ממני! כול פעם זה חוגים לליאם טקס לליאם ושהייתי במשבר לא היית כאן בשבילי כי היית עסוקה מדי בליאם! וכלום לא שווה להיות בת להורים כאלה אתם אוהבים אותו רק כי רמת המשכל שלו גבוהה משלי ורק כי הוא יותר מתאמץ ממני והוא יותר!פשוט יותר!
לא?? כי ככה זה היה וזה אף פעם לא ישתנה!"
"אם אנחנו מעדיפים אותו זה לא אומר שאנחנו לא אוהבים אותך!"
"ממתי יש העדפות על ילדים?!"
"מאותו רגע שהבנו שאת בחיים לא תיהי כמו אח שלך"
התחלתי לבכות לקחתי תיק ארגנתי כמה בגדים מטען וטלפון ויצאתי…לא ידעתי לאן פשוט הלכתי והלכתי…עד שהגעתי לבית של לורן…
נכנסתי בלי לדפוק כי זה כמו בית שני שלי… נכנסתי לחדר שלה והתחלתי לבכות
היא באה לחבק אותי ושאלה אותי מה קרה
"אפשר לישון אצלך?"
כן,ברור נדבר על זה מחר…"
כעבור יום…
"הבנת?"
"כן..את יכולה להשאר פה כמה שאת צריכה.."
"תודה.." אמרתי לה וחיבקתי אותה
ראיתי שהיו לי 5 שיחות שלא נענו מאמא שלי אם אפשר לקרוא לה אמא…
היא שלחה לי הודעה:
"תחזרי הביתה.."
שאני אחזור?חחחח בחיים לא
שישרף העולם אני לא חוזרת!
הייתה מתהה!
הלכתי למקום עם לורן..למרות שאני יצאתי והיא לא התקבלה
"מה את עושה פה?חשבתי שסילקנו אותך…"
"באתי להגיד לכם שאתם נגררים אחרי ילד שחושב את עצמו מקובל ולא מבין כלום מהחיים שלו…ילד שמנתנהג כאילו הוא מלך העולם ולכם לא אכפת אתם פשוט מפחדים שהוא יתחיל לעשות עליכם חרם! זה לא אחד מהנאומים שבסוף יש את השאלה:" 'מי איתי?' וכולם מרימים יד…הכי לא..זה מהנאומים שבאים להסביר לכם כמה אתם פריירים ולכו לה***** כולכם
יום טוב :) "
סוף טוב הכול טוב…אמרתי את כול מה שהייתי צריכה…מי אמר שהסוף הטוב צריך להיות שאני חוזרת להורים ומשלימה עם הילדים המטומטמים האלה?

כ