החיים שאחרי – 2

התיישבתי בכיתה ושוב כמו שנה שעברה
התחלתי להתמלא בכעס .
החלטתי שהשנה אני מתרכזת בלימודים .
בכיתי בתוכי , צרחתי בתוכי .
שנה שלמה עומדת להתחיל – ואחריה עוד שנה .
המורה דיברה על כמה שהיינו טובים בשנה שעברה
צחקתי קצת במרירות , המנהלת
עושה עבודה מעולה .
ניסיתי הכול כדי לעצור את זה ,
הפתרון האמיתי היה להעביר את הילדה בית ספר .
המנהלת ה ״ נחמדה ״ שלי
הסבירה להורים שלי בפשטות
צריך הוכחות – ביקשו ממני להשתמש במכשיר הקלטה
הורי דחו את הרעיון , וכך גם אני .
המנהלת הסבירה שכולם מגובשים
אין בעיות חברתיות לאף אחד חוץ ממני .
אני זוכרת שילדה אחת עדינה בשם גל
בשיעור ספורט הבטיחה לי שבשיעור הבא
היא תהייה איתי . אני זוכרת איך שמחתי ,
חזרתי הבייתה טיפה פחות מבואסת .
כמובן שבשיעור ספורט שהיה היא הסבירה לי שאני שקרנית .
ילדים הסבירו לי שאני זבל , צחקו עליי .
היום אני כבר בשנה חדשה – מסתובבת עם אבן בלב .
עם טינה בלתי ניתנת לעצירה .
כעס , עצבים , יאוש ובדידות .
עכשיו תתארו לכם שאני במצב הזה מכיתה א .
אף פעם לא הייתה לי חברה ,
הלכתי לפסיכולוג ,
דיברתי עם ההורים ,
אף אחד לא הבין למה בחרו בי …
״ אמרתי להעתיק ! ״ צרחה עליי המורה כשראתה שהשקעתי במחשבות .
פתחתי מחברת והילד ששנוא אותי שנאת מוות אמר – מה קרה ? את בוכה ? כי אם כן זה יהפוך אותי למאושר . נו , תבכי ! תבכי !
הפכתי שוב לקרה וכמעט שבכיתי אבל לא נתתי לדמעות לצאת .
עצרתי אותם בכוח .