היא…

היא שקטה. תמיד שקטה. סגורה בתוך עצמה.
אומרים עליה שהיא סנובית, מתנשאת, אכזרית, מגעילה.
אבל היא רק מגוננת על עצמה.
היא מפחדת להראות כל חולשה או פגם, כי היא מפחדת להיפגע.
היא הייתה צריכה להיאבק בכולם, ובכך היא נאבקה בעיקר בעצמה.
היא לא מציגה את עצמה לאחרים, כי היא חוששת שעצמה זה לא מספיק טוב.
אומרים עליה שיש לה חוצפה להחשיב את עצמה למשהו מיוחד,
אבל היא נוטה להמעיט בערכה.

עוד ממזמן, היא בונה סביבה חומה. לעתים קוצנית, לעתים קרה.
ממזמן, היא שמחה להיות שמורה.
עכשיו נעלמה לה היציאה.
ולמרות הכל, היא בינתיים מחכה. לא עושה, לא מנסה.
על זאת היא כועסת על עצמה.
היא רק מחכה לאיזשהו פתרון. לאיזושהי דרך. לאיזושהי תשובה.
איך היא יכולה לצאת מבועתה?