הלילה שבו התחלתי לחיות

יושבת בחדר הגדול שלי.
שעת לפנות ערב.
יושבת על הכיסא השחור והמעוצב.
מביטה החוצה,אל הרחוב.
חלון גדול עם וילונות שחורים.
יש אווירה עצובה ואובדנית בחדרי.
אין לי כוח יותר לכלום.
השמש שוקעת לה,וכך גם תקוותי.
אתמול בלילה היה הלילה הטוב בחיי.
בעיקר בגלל שהוא היה איתו.
ולא,לא מה שאתם חושבים.
לא עשינו כלום,אנחנו רק היינו יחד.
נערה מקובלת מהשכבה שלי עשתה מסיבה בבית המפואר שלה.
היא הזמינה את כולם.רק כדי לעשות רושם של נחמדה.אפילו חנונים הגיעו.
הבית שלה מפואר ממש כמוה.
היא הציגה חזה עם מידת חזייה מפליאה.
גוף מעוצב כמו גיטרה.
תחת עגול ועסיסי.
רגליים דקות.
אין לה סימני מתיחה,אין לה פצעים,היא שזופה.
שיערה החלק,הטבעי והחום מתנופף לכל מקום.
זה הגוף שלה הוא לגמרי טבעי.
גנים משובחים למדי.
כשהוא הגיע למסיבה פרפרים השתלטו על בטני.
'אין לי שום סיכוי',חשבתי בליבי.
הרי איזה סיכוי באמת היה לי?
לא רק היא הייתה מושלמת.רוב הבנות שם היו מושלמות.
אני היחידה שישבתי שם,עם הפצעים שלי.
עם החזה הלא שופע שלי.
עם השומנים בירכיים.
עם השיער שלא יכול להסתדר עם הלחות הנוראית הזאת.
עם הפצעים שלי על הרגליים.
עם הפרצוף המחוצ'קן שלי.
עם הפרופיל המכוער שלי שמציג אף גדול ומוזר.
אני לא מושלמת,והשאר כן.
הסיכויים שלי נוטים לאפס.
מי רוצה מישהי שהיא נראית פחות או יותר כמו חיה פצועה וגוססת?לא רק מבחוץ,אלא גם מבפנים.
כולם רוצים את השלמות.
אין לי אותה,דווקא לי.
ישבתי בצד.לא הייתי מעוניינת לרקוד או לדבר עם מישהו.
בעלת הבית באה אליי עם חיוכה החושף שיניים מושלמות ולבנות.
"מה קרה?את לא מרגישה טוב?"
"אני בסדר.תודה,את יודעת מה?אני לא תורמת לאווירה השמחה שיש כאן.אני אלך,אוקיי?אני לא רוצה להעליב אותך עם הפרצוף החמוץ שלי…"
"זה בסדר.את לא חייבת לרקוד.עוד מעט יהיו משחקי חברה.אם בהם לא תשתתפי,אני איעלב".
היא קרצה אליי וצחקה צחוק קל.
חייכתי אליה.
"בסדר.אני אשאר למשחקים".
היא חיבקה אותי.
איך אנשים יכולים לסבול את הפרצופים שלי ואת הרושם הראשוני הגרוע שלי?
כנראה יש אנשים שהם טובי לב.

אני יושבת עדיין באותו המקום.
מסתכלת לעבר כל האנשים שרוקדים ונהנים.
המוזיקה חובטת באוזניי.
ממש כמו מוזיקת המטאל באוזניות שלי.
הוא גם ישב בצד.אבל הוא נח מהריקודים.
הוא נראה כל כך שמרנטי ומקסים.
ואני יושבת כמו מאוהבת ומפגרת בצד,והדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה לבהות בו.
אני מסתכלת עליו שתי שניות,ומסיטה מהר את מבטי,הוא גם סובב את מבטו אליי.
שלא יחשוב שאני דלוקה עליו או משהו.
הוא יצחק עליי או יעשה ממני צחוק מול כולם אם יגלה.זה הדבר האחרון שאני צריכה.
הוא קם,והלך.
אבל לא לעבר רחבת הריקודים.
אלא לעברי.
הסתכלתי על הרצפה בתקווה שהוא יחשוב שאני לא שמה לב אליו.
הוא התיישב לידי,עדיין משחקת את עצמי.
מסתכלת לכיוון הנגדי ממנו.
אני מסובבת את ראשי אליו.מביטה בו.
"אתה צריך משהו…?"
"האמת היא שלא".
"אז למה באת?"
"במחשבה שנייה,אני כן צריך משהו.
אני צריך לראות אותך על הרחבה,רוקדת".
"ואני צריכה לשבת כאן,לחכות למשחקי החברה".
"אני מבין.את סוג של חסרת ביטחון?"
"אני לא חסרת ביטחון.פשוט לא מתחשק לי לרקוד כמו כולם.אני לא טובה בזה.אני אעשה מעצמי צחוק.ותאמין לי שזה הדבר האחרון שאני צריכה".
"אם כולם רוקדים,והם לא עושים מעצמם צחוק.למה שאת כן?"
"תקשיב.אם אתה באת לכאן כדי לחפור לי ולהכריח אותי לעשות משהו שאני לא רוצה.אני לא הכתובת".
הוא קם.נבהל מעט מגסות הרוח שלי.
"איך שאת רוצה".
הוא הלך בחזרה לרחבת הריקודים.
'יכולת להיות פחות גסת רוח',אני אומרת לעצמי.
מה לעשות?אני לא יכולה לשנות את עצמי.
התחילו משחקי החברה.
סופסוף.
המשחק הראשון-על השולחן מונחות שלוש צנצנות.
בצנצנת האמצעית,מונחים פתקים ובהם כתובים משימות.
בצנצנת השמאלית-שמות של בנים.
בצנצנת הימנית-שמות של בנות.
שולפים קודם משימה מהצנצנת האמצעית.
לאחר מכן שולפים שם של בחור,ולאחר מכן של בחורה.
כולם התיישבו על השטיח הענקי באמצע הסלון.
ישבתי הכי בצד.
בעלת הבית חייכה חיוך מתוק.
היא שולפת פתק מהצנצנת האמצעית.
המשימה:הבן והבת צריכים לקפוץ לבריכה בזמן שהם מחזיקים ידיים.
"אם אתם לא רוצים שהבגדים שלכם ירטבו,אתם מוזמנים להתפשט",אומרת בעלת הבית.
יצא חנון ובחורה אחת ממוצעת.
לבחורה לא הייתה בעיה להתפשט,גופה היה רזה ללא סימני מתיחה.אבל לא מושלם לגמרי.
הם קפצו גבוה.מתברר שהחנון היה מאוהב בה.
בזמן שהיו באוויר הוא תפס בכתפה עם היד שלא החזיקה את ידה,סובב אותה אליו ונישק אותה בחיבוק,וככה הם נחתו במים.
חיוך קטן עלה על פניי.
המשימות הבאות היו באותו הסגנון.
התגלו הרבה זוגות שהסתירו את זוגיותם,התגלו הרבה אהבות אחד לשנייה.
ממש קן האוהבים.
'רגע,גם את תצאי באחת המשימות'.
"שיט",לחשתי לעצמי.
המשימה הבאה:7 דקות בגן עדן.
הוא עדיין לא יצא לאף אחד.
גם אני עדיין לא יצאתי.
'גורל,אל תעשה לי את זה.אני מתחננת,אל תעשה ככה שאני אצא עכשיו,איתו!'אמרתי בליבי.
בום!!!השם שלו יצא.
בעלת הבית שולפת פתק מצנצנת הבנות.
היא קוראת שם.אני לא מתפקדת.
רק אחרי 5 שניות שזה השם שלי.
'אתה פאקינג רציני?!?!'צעקתי בליבי.
"טוב.אתם תיכנסו לאמבטיה.האור יהיה מכובה.7 דקות.אנחנו מחכים",אמרה.
הוא הלך לכיוון דלת אחת.
הוא הסתכל עליי וסימן בראשו שאני אבוא.
התחלתי לגרור את עצמי לשם.
הוא נכנס ראשון ואז אני.
כיבו לנו את האור ונעלו את הדלת.
"את חושבת שנעשה משהו?"
"אם אתה עושה לי משהו.אתה מת".
"לא התכוונתי משהו סוטה".
"אתה באמת חושב כאילו שנתנשק או משהו?"
"אולי.את הרי רוצה לנשק אותי,לא?"
התחלתי לרתוח מזעם.
"חתיכת חצוף.מה נראה לך?!"
"אני סתם צחקתי.את ממש חמומת מוח,אה?"
"אם זה לא מוצא חן בעיניך,אל תעצבן אותי".
אני מבהילה כל אחד.אני מתעצבנת מהר.אולי בגלל זה אין לי חברים.והוא אף פעם לא יאהב אותי.
"אני אוהב שאת ככה קשה להשגה".
הוצאתי נחירה קלה כתחילה של צחוק.
"מה מצחיק?את מוצאת חן בעיניי".
"חבל.כי בעיניי אתה לא.
אם התרגלת לזה שכל אחת מתאהבת בך על המקום,אז תשבור את ההרגל שלך".
"את קשוחה".
"יש לך בעיה עם זה?"
"דווקא לא.ההפך…"
הסיום של המשפט הזה התריע אותי.
שמעתי צעדים מתקרבים אליי.
לא ראיתי כלום בחושך הזה.
הרגשתי את נשימותיו.
"תתרחק ממני".
שתיקה.
"תתרחק.ממני.עכשיו".
הוא העביר את אצבעותיו על הלחי שלי.
תפסתי את ידו וסובבתי אותה.
"את לא תצליחי להכאיב לי".
סובבתי אותה עוד יותר.הצמדתי את פרצופו לקיר והרמתי את ידו כמה שיותר למעלה לכיוון העורף.
"חתיכת סוטה.אם אומרים לך להתרחק,זה אומר שצריך להתרחק".
החזקתי אותו ככה עד שהסתיימו שבע הדקות.
לא ראיתי את הבעת פניו והוא לא השמיע קול.
אני בטוחה שהוא סובל לפחות קצת.
מסובבים את המנעול ופותחים את הדלת,יצאתי מהר ככל האפשר.
הלכתי בסלון הליכה מהירה ויצאתי אל החצר.
אני מוציאה מכיסי את קופסת הסיגריות ומדליקה סיגריה אחת.
קר בחוץ.אבל אני צריכה לקרר מעט את חמימות המזג שלי.
'חתיכת סוטה,ועוד חיבבתי אותו'…
אני רואה את כולם יושבים בפנים ושואלים אותו אם הוא בסדר ומה קרה.
'אנשים מטומטמים.בית מטומטם.מסיבה מטומטמת.בחור מטומטם'.
הכל מטומטם.
ישבתי בחוץ עד סיום המסיבה.
לא אכפת לי שהקור חדר לעצמותיי.הכל עדיף מאשר לשבת בפנים.
אני רואה שהמון עוזבים.קמתי ובדקתי בטלפון מה השעה.
'יאללה.לכי הבייתה'.
קמתי,נכנסתי לבפנים ויצאתי מהבית דרך דלת הכניסה הראשית.
אמרתי לבעלת הבית תודה על זמן האיכות.
היא חייכה אליי וחיבקה אותי.
"בכיף.שמחה שנהנית".
'לא נהניתי..'
התחלתי ללכת ברחוב.
הבטתי בפנסי הרחוב.
שמתי את הקפוצ'ון על ראשי.
השיער שלי ביצבץ מעט והתנופף ברוח.
הרגשתי שמישהו הולך אחריי.
לא הסתכלתי אחורה.
רק המשכתי ללכת.
"היי,חכי שנייה".
עצרתי,לא רציתי לראות מי זה.
הסתכלתי ברחוב שמולי.
"מה?"
הוא בא ונעמד מולי.
"אתה רוצה שאני בכלל אשבור לך את היד?"
החזקתי סיגריה בין אצבעותיי והכנסתי אותה לפי,נשפתי את העשן החוצה.
"למה נבהלת כל כך?"
"אתה גם סוטה וגם מטומטם,אתה מודע לזה?"
"אני לא סוטה.רק ניגשתי אלייך".
"אתה רוצה להגיד לי שלא התכוונת לנסות לדפוק אותי כמו את המפגרות האחרות שמתאהבות בך?"
"לא.רק רכנתי אלייך".
"אז זאת הייתה טעות חמורה".
דחפתי אותו הצידה והמשכתי בדרכי.
"אפשר ללוות אותך הבייתה?"
"לא".
"לילה.מסוכן לך להיות לבד".
"יותר מסוכן להיות בלילה איתך".
"אני אוכיח לך שלא".
"מה שתגיד".
הוא הלך לידי.לעיתים הביט בי.
הזעם בער בי.הבטתי ברחוב.
מבט זועם על פניי.
"למה את כל כך כועסת?"
לא עניתי לו.המשכתי להביט במבט זועם.
הוא עצר אותי.העברתי את מבטי הזועם אליו.
"למה את כל כך כועסת?"
"כי אתה עצבנת אותי,לא רציתי שתירכן עליי או שבכלל תתקרב אליי,אוקי?"
"אני עדיין לא מבין.מה כבר עשיתי?"
"עזוב.פשוט תתפוס מרחק ממני".
הוא תפס בידי.
"את מוכנה בבקשה להקשיב כבר?!?!"
הוא צעק עליי.
"לא".
הוא התעצבן.הוא תפס בצווארוני ומשך אותי למעלה.
הייתי תלויה באוויר.
"קדימה…תזרוק אותי כמו סמרטוט".
הבטתי בעיניו בלי פחד.
הוא קירב אותי אליו ונישק אותי.
לא נאבקתי,לא היה בי מספיק כוח.
הוא שיחרר את שפתינו וזרק אותי על הדשא.
הייתי חסרת אונים.
הוא רק עמד שם והביט בי קמה.
הבטתי בו מבט אחרון והלכתי בלי לומר מילה.
הסתכלתי אחורה רק פעם אחת,הוא עמד שם בלי לזוז,צפה בי הולכת.
אני הולכת בצעדים קלילים,חיוך מרושע על שפתיי,סיגריה בוערת בפי.
הסתובבתי אליו.הוא ראה בוודאי את חיוכי המרושע.ביד אחת הייתה הסיגריה.
השנייה הראתה את האצבע השלישית לכיוונו.
הוא קלט את אצבעי.
הוא החל ללכת אליי.הוא הולך מהר.
אני עומדת חסרת פחד,מחכה שיבוא.
"תרביץ לי" התחלתי לצחוק.
"מה את צוחקת?!"
"כיף לעצבן אותך".
"תפסיקי כבר לשחק את עצמך קשה להשגה,זאת רק הצגה".
"מאמי,אם אתה חושב שאני מאוהבת בך,אתה טועה לגמרי.וההתנהגות שלי אליך,זאת ההתנהגות שלי כלפיי האנשים שאני שונאת.לך תירקב".
"אני יודע שאת רוצה אותי".
"אם הייתי רוצה אותך,מזמן היית שלי".
הלכתי עכשיו על באמת.
בדרך צחקתי.הסתכלתי על הירח.

לכו כולכם לעזאזל.
רק בגלל האידיוט הזה הורדתי את הביטחון שלי.
בחורים יפים,אתם בתחת שלי.
לא אכפת לי יותר שאני לא מושלמת.
אני מאושרת כמו שאני,ולא אכפת לי מה תגידו.
כשאני חושבת על מה שקרה באותו לילה.
הלילה הזה לא היה הכי טוב בגללו.
אלא בגלל הטיפשות שלו.ובגלל שהבנתי את הטיפשות שלי.
אחרי אותו לילה,
התחלתי באמת לחיות…
רק שתדעו,אם אתם תגידו לי משהו,אני פשוט לא אקשיב לכם.