הם עכשיו רק מפוררים אותי

כשאני מסתכלת על השמיים בערב ,
אני רק מחפשת עוד סיבה לזכור אותך .
נמאס לי שאתה משחק בי , אתה משחק בי .
נמאס לי לזהור כמו כוכב , ובלילה להיכבות כמו גפרור דק .
נמאס לי לזכור ולא לשכוח ,
לא רוצה להיסתכל ,
זה כל כך כואב שאותך אני יזכור לעולם .
אני אוהבת אותך ,
ולא מוצאת דרך להיפרד .
בהפסקות להיות לידך ,
הלב דופק כמו שעון מתקתק שלא נותן נחת לדם שעובר בין עורקי הדקים והעבים כאחד .
הצריבה כל כך חזקה ,
הכביאה עוד לא נעלמה .
ואני מסתכלת שוב פעם לשמיים הלילה ,
הפנים שלך כל כך מוכרות לי פתאום ,
אני נזכרת ברגעים ההם,
שעכשיו רק מפוררים אותי .