הסיפור שאף פעם לא זכה להיכתב –פרק 2

חלפתי על מדפי הצעצועים בחנות , אני ממש גרוע בבחירת מתנות , במיוחד לילד בן 5, מה קונים לגיל הזה, בין כול הצעצועים בחנות לא מצאתי משהוא אחד שקודה יכול לאהוב ,הוא כול כך בוגר לגילו שכמאת ושכחתי כבר שהוא רק בן 5. אני תמיד חושב על כך שאולי אני אשם לאופי הבוגר באופן מפחיד שלו ,יש לילד הזה יציאות של בן אדם בן 20 לפעמים ,אבל ישנן פעמים שיש לו יציאות של ילד רגיל בן 5 , אני כבר לא יודע איך לדבר אליו או מה הוא אוהב. יצאתי מהחנות והתחלתי ללכת לאורך הרחוב. הפיצול הזה שבוא גורם לי בלבול רב בנוגע איך להתנהג אליו. בעודי מהרהר שמעתי נביחה מכיוון חנות קטנה ברחוב. כשהסתובבתי לכיוון החנות ראיתי שלט ירוק ואליו היה כתוב 'חנות החיות של ג'יני'. חנות החיות הביא רעיון למוחי ,אני אקנה לו כלב, הרי הוא תמיד מרגיש כול כך בודד כשאני , ניקרא לזה 'בנסיעות עבודה' והוא תמיד מתלונן על זה שאין לו חברה. אני לא נותן לו לצאת יותר מידי ,אני פוחד שאולי אחד ממשפחת אוזומקי ישים לב אליו, אני יודע שזו מחשבה פרנואידית ,כי הוא בסך הכול נירא ילד רגיל בן 5 זה לא שהוא מסתובב עם שלט על הראש 'אני ניצול ממשפחת פשע'. אבל בכול זאת אני לא יכול לקחת את הסיכון. אבל, עם אני אקנה לו כלב גם היה לו לחברה וגם הכלב יוכל לחסות את עניין השמירה על הבית בלילה, כמו שומר ראש, כן זה גאוני, מתנת יום הולדת מושלמת ואני בטוח שהוא ישמח לכבל מתנה שכזו. חשבתי לעצמי בריצוי, בעודי בוהה בכלוב של גורי הכלבים .לא, חשבתי, עדיף שאני לא יקנה גור, הרי אני לא צריך עוד יצור שישתובב לי בבית , עדיף לקחת כלב בוגר ומעולף וכמובן כלב שמירה היה הבחירה הנבונה ביותר במקרה שלי. איש זקן בעל משקפיים קטנים ועגולים ניגש אלי.
"איש צעיר , אני יכול לעזור לך? ".
"כן, אני מחפש כלב שמירה בוגר אך לא זקן מידי " אמרתי .
האיש הזקן בעל המשקפיים נירא חושב לרגע ואז אמר "יש לי רק כלבה אחת כזו שמתאימה לבקשתך אכפת לך עם היא נקבה?"
אחרי כמה דקות של חשיבה עניתי "לא, לא נירא לי שזה ישנה" הרי באמת ,מה זה משנה זו עדיין חברה כול שהיא וגם הגנה מעולה לקודה.
"אבל אני חייב להזהיר אותך ,אני לא יכול למכור אותה לכול אחד , היא כלבה מוזרה, היא מקבלת על עצמה מסטר אחד, ואני לא יודע איך היא בוחרת אבל היא כבר דחתה ,3 בחורים שרצו לקנות אותה וכשניסיתי למכור אותה בכוח, הבעלים שקנו אותה החזירו אותה תוך יומיים ואמרו לי שצריך להרדים אותה ושהיא מסוכנת , כך שרק עם היא תקבל אותך כמסטר שלה, רק אז תוכל לרכוש אותה "
"אוקי, אני מניח, כמה קשה זה כבר יכול להיות לשכנעה כלבה לאהוב אותי" אמרתי אבל הרגשתי ביפנים התרגשות לא מוסברת .
המוכר הוביל אותי לחדר שנימצא מאחורי החנות, שם הייתה קשורה בשלשלאות ברזל הכלבה. היא הייתה גדולה לכלבה צעירה ושרירית יחסית לכלבה לא מאומנת ,צבעה היה שחור בוהק והיה כתם כתום בין שני האוזניים שלה שהיו קצרות וזכורות לשמע הדלת נפתחת.
היא ישבה באצילות מסוימת שלא הצלחתי להסביר ,היא כמו מגנטה אלהה כבוד ופחד, מה לא בסדר איתי, האם התחלתי להשתגע ,איזה מן מחשבות מוזרות ותחושות מוזרות אני מקבל למראה כלבה.
היא הביתה בנו במבט אדיש וחזרה לבהות בקיר שלפניה ,היא לא נראתה מעוניינת כול כך במעשנו. "זה טוב נערי ,היא לא תוקפת אותך ישר זה אומר שיש לך סיכוי " אמר המוכר "בוא הנה תנסה להתקרב אלהה, היא בוחנת אותך עכשיו" אמר וצעד צעד אחד לאחור. התקרבתי אל הכלבה בפחד מסוים ,היא הרימה שוב את הראש לכיווני ,"שלום לך, שמי רוי ואני הבעלים החדשים שלך" אמרתי ,הכלבה לא הזיזה את מבטה מימני ואני התחלתי להרגיש לחוץ ,הושתתה את ידי לכיוונה , לפתע היא נבחה ,… לא… ,נבחה זו מילה קטנה לתאר את השאגה שהיתפשתה כרעם בחדר …ואז דממה ,היא הסתכלה אלי במבט בוחן ,אני עמדתי איתן לפניה כשידי קפוא מול ראשה. היא רחרחה את ידי ,ואני הרגשתי שמהרחרוח הזה היא רואה את כול חיי כספר פתוח. לאחר כמה דקות היא ליקקה את ידי והמוכר התחיל לרקוד משמחה "סוף סוף היא קיבלה משהוא כמסטר שלה ,כבר שנה אני מנסה למכור אותה מאז אותה תקרית נורא והינה היא בחרה דווקא אותך ,תתחדש נערי היא כולה שלך ".
"יש לה שם?" שאלתי
"המסטר הקודם שלה קרא לה פיקה"
"אוקי, בואי פיקה הולכים הביתה" פיקה קמה על רגליה באיטיות ונתנה למוכר לשחרר אותה מהשלשלאות, היא עקבה אחרי באופן עיוור לעבר הקופה.
אני לא יכול לתאר את ההרגשה שהרגשתי, הרגשתי כבוד גדול על זה שהכלבה קיבלה אותי, הרגשתי לא ראוי למעמד שהיא נותנת לי , יצור כה אצילי כמוה מקבל אותי כמסטר שלו. אולי זה אומר שבאמת התחלתי להשתגע ,אני צריח ליזכור שהיא בסך הכול כלבה ולא מלכה . אבל כשמסתכלים אלהה היא משדרת הרגשה חזקה של ביטחון וכבוד שגורמת לך לתהות האים היצור הזה שעומד לפניך הוא באמת רק כלבה או יותר מזה, אני אישית מרגיש כאילו היא דרקון!!.
יצאתי מהחנות ,ופיקה אחרי.המוכר אמר שהיא לא נותנת לאף אחד לשים אלהה חגורה ,אבל הוא גם אמר שאני לא צריך חגורה ,כי ברגע שפיקה מחריזה על משהוא כמסטר שלה היא הולכת אחריו באופן נאמן ועיוור לכול מקום שהוא ילך ,ככה שאני לא צריך לפחד שהיא תברח. אני לא יודע להסביר את ההרגשה של האימון השקט ששרר בנינו אבל מאותו רגע שהכרתי את פיקה ידעתי שאני יכול לשים את חיי על גבה.