הסיפור שאף פעם לא זכה להיכתב –פרק 3

"אבא הכול בסדר?" שאל ניקולס כשניכנס לחדר המפואר של אביו כדי להבי לו את תרופותיו.
האיש הזקן ישב ליד החלון בקורסה מרופדת היטב אדומה וצפה בשקיעה.
'עוד יום ניגמר' ,אמר האיש הזקן במוחו.
"כן בני ,אני בסדר גמור. לאת זקנה אני מרגיש קצת נוסטלגי ,אולי רוי צודק אני מתאים לאט לאט לגילי הבוגר "
"אבא, על מה אתה מדבר?! אתה חזק כמו שור ופיקח כמו נץ ,יש לכך נשמה של נער בן 16 " אמר ניקולס ותפח על כתפו של אביו.
האיש הזקן צחק ושם את יודו על יד בנו "אתה תהייה יורש מצויין לממלכה שבניתי פה".
ניקולס חייך ושם את המגש הכסוף על השידה ליד המיתה הגדולה של אביו . ניקולס התחיל לדאוג לאביו . התנהגותו של האיש הזקן השתנתה מאז רוי חזר ממשימתו , חששות החלו להציף אותו גם בקשר לרוי ,פעם אביו נהג לדבר אליו כמו אחיו כאילו הוא בנו שלו אבל בזמן האחרון כול שהוא שומע מהאיש הזקן על רוי זה רק הזהרות ,ניקולס קיווה שאביו לא שוקל ברצינות להתנקש בחיי רוי רק בגלל הסיכון שהוא מהווה, הרי ניקולס החשיב את רוי כאחיו מאז היו צעירים מאוד.
"עכשיו לך בני, אני רוצה להיות לבד" אמר הזקן וניקולס יצא מהחדר .
האיש הזקן ישב ליד החלון וחשב ,הוא ניזכר ביום הראשון שראה את רוי .
זה היה יום מושלג , הוא ועוד שלושה בחורים נעצרו עם המכונית השחורה ליד מחסן גדול כדי לשלם סכום כסף מסוים למתנקש שביצע את עבודתו .
הם השאירו שומר אחד על המכונית ונכנסו למחסן עצמו לשלם את הכסף שהיה מאוחסן במזוודה כסופה.
לאחר כמה זמן הם יצאו חזרה למכונית אבל שם חיכתה להם הפתעה . האיש שהם הישארו שם היה מעולף על הרצפה והמכונית הייתה פתוחה כול שאר מזוודות הכסף שהונחו על המושב האחורי נעלמו ולא נירא אף אחד בשטח.
כשעוררו את האיש המגודל ששמר על המכונית הוא אמר שהוא לא זוכר מה פגע בוא, ושהוא לא הרגיש שם דבר חשוד ליפני שהכו בו.
כמובן שהאיש הזקן תמיד היה זהיר מאוד ולכן מיקם על כול המזוודות חיישנים קטנים שמראים את מקומם על המפה האלקטרונית.
אחרי שקיבלו את המידע מאיש המחשבים שבבית, הם הלכו למחסן שהיה שלושה מחסנים מהמחסן שהם כרגע יצאו מימנו. כשהגיעו לשם ,על ריצפת המחסן ישב ילד בן 10,כהוא סופר את הכסף שבתוך המזוודות. להנאתו. כשהילד ראה את קבוצת האנשים מתקרבים לכיוונו הוא קם על רגליו ורץ לכיוון המנהיג שהיה אז האיש הזקן בשאגת התקפה בטוחה,.
כמובן שהאיש הזקן חסם את ההתקפה ושידך את הילד הקטן לרצפה. לילד ירד דם מראשו אך הוא לא בכה ולא הראה לאנשים הזרים לו ,שום סימן של חולשה. "שאני יהרוג אתו, אדון ג'ארד" שאל אחד שומרי הראש {במקרה גם זה שהוכה בידי הילד ואיבד את ההכרה } לאחר כמה דקות ענה ג'ארד {האיש הזקן של היום} "לא, תנו לי לדבר אתו ביחידות לכמה דקות".
"כרצונך" אמרו הבחורים ויצאו מהמחסן. הילד הסתכל על ג'ארד במבט כאוס אך אמיץ וישב בתנוחה מגוננת.
"ילד ,איך קוראים לך? " שאל ג'ארד
"ולמה שאני יגיד לתיפוש כמוך " ענה הילד.
ג'ארד חייך "זה צעד נבון לא להגיד לאויבך את שימך"
"טוב, אז בלי שמות ,רק עוד כמה שאלות .איך ידעת היכן להכות את השומר שלי כדי שיתעלף ,מי לימד אותך את זה?" שאל ג'ארד
"אף אחד" אמר הילד "זה נירא לי הגיוני שאים אני יכה אותו שם הוא התעלף"
"ניראה לך הגיוני אתה אומר…המ…ואיך ידעת שבתוך המזוודות האלו היה כסף, והחלטתה לגנוב דווקא אותן?" שאל ג'ארד
"אני עוקב אחר האיש הזה כבר שבוע ושני אנשים כמוך כבר הגיעו הנה ,עם מזוודות כאלו, כשהצצתי פנימה ראיתי שבכול פעם המזוודות האלו היו מלאות בכסף, כשאתה באתה ויצאת מהמכונית ראיתי שבתוך המכונית יש עוד 3 מזוודות כאלו וידעתי שביפנים היה הכסף"
"ואז החלטתה שזו הזדמנות מצוינת ביזמן שאני ביפנים לעלף את השומר ולקחת את המזוודות, ואתה יודע הייתה מצליח בזה בצורה מצוינת אילו ידעת את כול הפרטים." אמר ג'ארד.
"אבל ילד למה בחור צעיר בגילך צריך כול כך הרבה כסף ,היכן הוריך? "
לאחר דקה של שתיקה אמר "מתים" ומבטו נעשה יותר נוקשה.
"אתה יודע ילד ,אני מחפש משהוא בדיוק כמוך ,ועם תבוא איתי עכשיו אני ידאג שאף פעם לא היה חסר לך כלום ,אתה תקבל כול מה שחלמתה אליו אני יגדל אותך כבני ויאמן אותך להיות חזק ,ובתמורה כול שאתה צריך לעשות זה למלה אחר הוראותיי ומשימות שאטיל אלייך, אז מה אתה אומר ילד ?" אמר ג'ארד ,"אתה ביפנים או בחוץ"
ג'ארד הושיט את ידו לכיוון הילד שהתרחק במקצת לנוכח הקרבה. לאחר רגע שהילד ניראה חושב אמר
"כן, אני יבוא אתך, אני ביפנים"
"יפה מאוד ילד, החלטה נבונה, עכשיו שאנו רשמית איננו עוד אויבים הייתי רוצה לדעת את שימך " אמר ג'ארד .
"רוי" אמר הילד.
ביום הזה ראיתי את הפוטנציאל המטופף ששכן באותו ילד צנום שישב מולי, אומץ, כוח, חוכמה, כולם משולבים יחד בגוף אחד .האמת שכצאת הצטערתי שילד כול כך מיוחד כמו זה, יהפוך למה שאני חוזה לו ,אבל ככה זה בעסקים ,מקריבים קורבנות.
זה היה היום ,היום שבוא רוי הפך לבנו השני של ג'ארד הזקן. ניקולס בן ה9 לא אהב את רוי בהתחלה, רוי היה שקט ואדיש אל ניקולס שתמיד התגרה בו ,ועובדה זו עצבנה את ניקולס עוד יותר, הילד השקט החכם והאציל לא מתייחס אליו כאל משהוא מיוחד כמו כול שאר שומרי הראש של אביו . ניקולס הרגיש קינאה על אביו שמגדל עוד ילד ,אך עם השנים השניים גדלו והחלו להיתחבר ,לאט לאט ניקולס התחיל לחבב סוף סוף את העובדה שמישהו מתנהג אליו רגיל וב'גובה העיינים' והבין שרק רוי יכול להיות חברו באמת בשל התנהגות זו , ותיראו אותם היום אחים שלא ניתנים להפרדה .
על פני האיש הזקן עלה חיוך עצוב לזכר הימים הטובים. 'חבל ששניהם לא יכלו להישאר ילדים קטנים לנצח ,כך הם יכלו להיות אחים וחברים בלי כול הלכלוך של המשפחה שהכתימה את נשמתם ובסוף תביא למותם אחד בידי השני'
**במקום אחר ,בבית אחר ישב גם רוי על כיסא ליד החלון ופיקה לידו. הוא חיכה לקודה שיחזור מבית הספר שהוא רשם אותו אליו. גם רוי ניזכר בכול אותם זיכרונות נשכחים. באותו היום במחסן הישן האיש הזקן הבטיח לי את כול העולם בידי ,ואני לא ידעתי לאין נכנסתי ,אבל הכי רציתי שלא היה לי יותר קרזה אחרי הכול מה שהבטחתי שאדאג לו לאחר שעזבתי את גופת אימי. והלכתי אחרי מי שהבטיח להבי לי חום. אבל באותו היום שיקרתי לאיש הזקן ,אמרתי שהורי מתים , אמי מתה זה נכון אבל בקשר לאבי אני לא בטוח, אולי אחרי שקודה יגדל, אני אלך לאיש הזקן ויבקש רשות לצאת מאותו עולם שנכנסתי אליו ליפני כול כך הרבה שנים ,ואולי אז אוכל למצוא את אבא שלי ולבצע רצח אחרון כדי לנקום את מוות אימי ואת המוות של כול האנשים שאי פעם הרגתי , הרי בלי נטישת אבי לא הייתי הופך ל'מפיל משפחות הפשע' שאני היום ואולי כול אלו עוד היו חיים עכשיו ומצליחים לפתור את הבעיות שלהם עם משפחת אוזומקי בלי הפתרון הפשוט הצח כול המשפחה. אני יודע שזה טיפשי להאשים את אבי בכול חיי ,אבל אני עוד זוכר את המבט של אימי כמה ימים ליפני שהיא מתה שהיא סיפרה לי את הסיפור האחרון שהיא הספיקה להוציא מפיה על אבי והיא סיפרה אותו מלאת אהבה והיא באמת האמינה שהוא יחזור, שהוא יחזור אלינו ,אבל הוא לא חזר ,ועם הוא עוד חיי שם איפו שהוא לא היה ,הוא ימות על הצער שגרם לאותה אישה נפלאה וטובת לב שהייתה אימי.
אבל במובנים מסוימים אני לא לגמרי שונא אותו , וזה רק בגלל שאני מתאר לעצמי שאני הרבה יותר גרוע מימנו ,עם מודים באמת במילים פשוטות אני רוצח.