הפרפר המדמם

חתכתי.
חתכתי אותו, את הפרפר שלי.
״אני מצטערת״ לחשתי מתוך הדמעות לפרפר המדמם שלי.
״אני מצטערת זה הכי קרוב למה שאני באמת רוצה״ לחשתי שוב.
המוזיקה בחדר צעקה כלכך חזק שהרגשתי את הקצב שלה על בית החזה שלי.
למגירה הוספתי את הכדור היומי לאוסף.
יום אחד, כשיהיו שם מספיק כדורים, אני אהיה במקום טוב יותר.
בינתיים, אני פה, בחדר החשוך שלי שתמיד עמוס ומבולגן, על הריצפה הקרה.
אני מתנדנדת קדימה ואחורה? אוחזת חזק ביד שלי שלא מפסיקה לטפטף.
הפנים שלי שחורות ומרוחות ואני תוהה לעצמי מתי כבר הכל יגמר ובמקום לחתוך פרפרים אני אהיה אחד בעצמי.