הריצה .

ריצה … לרוץ זה כיף , אתה זוכר כמה אהבתי לרוץ?! , איך כול ערב הייתי רצה , עוזבת כול מה שעשיתי בצד , לא משנה מה זה , אם הייתי איתך או עם הייתי רואה סרט , הייתי עוזבת הכול ומתחילה לרוץ , בורחת ליער למקום הבטוח שלי .
אתה אף פעם לא הבנתה אותי, סאנת לרוץ , אבל יאמר לזכותך שניסית , פעם אחת , זוכר , אחרי המאה מטרים הראשונים כבר התנשפת ולא היה לך כוח להמשיך , ניסיתי לדרבן אותך לרוץ עוד קצת.
שאלתה אותי מה אני כול כך אוהבת בלרוץ , אתה אף פעם לא הבנת מה אני אוהבת בזה , למרות שהסברתי לך את זה מלא פעמים , האדרנלין , אמרתי לך , ההרגשה הזאת של הרוח מעיפה את השיער , איך שהרוח מלטפת לי את הפנים ומצננת אותי .
אתה יודע מה , זה ממש כמו אופנוע , אתה תמיד אהבת אופנוע זה ממש דומה גם האופנוע מרגישים את הרוח על הפנים.
אהבתה אופנוע , ממש כמו שאני אהבתי לרוץ . היינו תמיד כול כך דומים אבל גם כול כך שונים.
כשהצלחתי לקחת אותך לסיבוב שני של ריצה , שאלתי אותך מה אתה אוהב כול הך באופנוע , אני תמיד פחדתי מזה , ואתה רק אמרת לי שאתה אוהב את המהירות את ההרגשה של הרוח , צחקתי ואמרתי לך שזה בדיוק מה שאני מרגישה כשאני רצה , אחרי שאמרתי לך את זה , רק אז באמת הבנת אותי
הייתי מספרת לך סיפורים על איפה רצתי ומתי , וכול הזמן חוזרת על זה שאני ממש אוהבת לרוץ , תמיד!
אבל אתה יודע , שיניתי את דעתי זה לא כיף כול כך לרוץ , מאז , מאז אותו היום שרצנו ביחד , לא… לא רצנו ברחנו , נמלטנו על נפשנו , אני זוכרת איך אתה עודדת אותי להמשיך לרוץ ולא לוותר , לא להפסיק לא משנה מה קורה לא להפסיק , לא להסתכל אחורה , אתה עודדת אותי כשאני הייתי זאת שצריכה לעודד אותך , שנינו החזקנו ידיים רצנו בייחד , אני רצתי יותר מהר ממך כי אני תמיד רצתי , אני הייתי בקושר טוב ,בהתחלה אני עודדתי אותך לרוץ , וכשאני התעייפתי אתה התחלתה עם העידוד ,רצנו אוחזים יד ביד , אתה יודע , אני לא יודעת מתי הידיים שלנו נפרדו מתי כבר לא הייתה מאחורי , תמיד שמעתי אותך אומר לי להמשיך , לרוץ יותר מהר לא להסתכל אחורה , אני הקשבתי לך , תמיד הקשבתי לך , אפילו בבחירת הבגדים שלי .
פעם כשהלכנו בייחד למסיבה גדולה , רציתי ללבוש משהוא יפה צמוד ,אבל איך שראית אותי אמרת לי להחליף מיד ונתת לי שמלה שקנית חדשה יפה אפילו יותר .
אני אגיד לך את האמת קצת התבאסתי רציתי יותר ללבוש את השמלה הצמודה , רציתי שיראו את הקימורים היפים של הגוף שלי , אבל כיבדתי אותך , לא רצית שאני אלבש את זה אז לא לבשתי.
היום אני צוחקת על עצמי , איך שהייתי תמימה איך שלא הבנתי מה שהיום אני מבינה , לא הייתי צריכה להתלבש כמו שמכתיבים לי בחברה , לא הייתי צריכה ללבוש כול הזמן קצר צמוד וכול דבר שמבליט לי את מה שאלוקים נתן לי .
תמיד כיבדתי אותך ואת מה שייצגת תמיד רצתה שאני יסתיר את הגוף, שאני יכבד את עצמי. שאני יתחזק כמוך .
אתה יודע , למרות כול חילוקי הדעות שלנו אני אוהבת אותך תמיד אהבתי ואני תמיד אוהב לא משנה מה יקרה , ואני רק מצטערת שעזבתי לך את היד , אני בכלל לא שמתי לב שאנחנו לא מחזיקים ידיים כבר, רציתי להקשיב לך רציתי לעשות את מה שביקשת ממני , דרבנת אותי כול כך לרוץ ולא להסתכל אחורה, להמשיך בכול מקרא .
ואולי אם לא הייתי מקשיבה לך כול זה לא היה קורא אולי אם לא הייתי מקשיבה לך ,
כשראיתי את החיל אולי הוא לא היה שואל אותי , מי זה אנחנו , כשאמרתי לו שהצלחנו לברוח , אתה יודע איך הלב שלי נפל ברגע שהבנתי שאתה לא מאחורי , אתה יודע איך הרגשתי כשהבנתי שאתה בידם שוב ?!, הייתי הרוסה קרסתי על הרצפה , החייל מהר תפס אותי וקרא למפקד שלו, הם הבטיחו לי שהם ימצאו אותך , אתה יודע איך חפשנו אחריך כול הלילה , אפילו הביאו כלבים שינסו למצוא אותך.
אתה יודע , אני לא אשכח את זה אף פעם , בזריחה , ממש בתחילת הזריחה , מצאנו אותך , אתה הייתה כולך דם , הם זרקו אותך למלכודת של חזירי בר ,
אני לא אשכח איך הברזלים חדרו את בשרך הידיים והרגלים שלך היו בזויות הלא נכונות , הגולגולת שלך הייתה מנופצת , אני לא אשכח את זה , אני יודעת שאתה רוצה שאני יתגבר על זה שאני ימשיך הלאה , אבל אתה לא מבין , ואתה לא תבין גם אף פעם , אתה לא ראית את החותך שבורה ומנופצת .
קרני השמש הראשונות פגעו בגופך השבור , המראה הזה רודף אותי בחלומות, אני מתעוררת מזה שתופת זיעה.
כשחזרתי הביתה , וראיתי את אמא , אתה יודע מה ראיתי , ראיתי אישה שבורה .
האור שהייה לאמא בעיניים תמיד כבר לא היה , היא הייתה שבורה , רצתי אליה וחיבקתי אותה ,האור שתמיד היה לה בעיניים חזר לשנייה בודדת רק כשהיא ראתה אותי , רק שהיה לה תקווה שגם אתה תבוא , כשהיא ראתה שאתה לא יוצא גם מהרכב של המשטרה , העיניים שלה כבו שוב , הם כבו ולא נדלקו שוב .
אתה יודע שאמא אוהבת אותך יותר , אתה תמיד אמרת לי את זה , ואני תמיד הרגשתי את זה וידעתי , אתה הילד האהוב על אמא.
אתה זוכר שכשאבא נפתר , אתה זוכר איך אמא הייתה שבורה , תכפיל את זה פי חמש , ותבין ככה היא הגיבה כשאתה נרצחת בידי הרוצחים הנוראים האיילה .
אמא לא חזרה להיות מה שהיא הייתה תמיד , אחרי השבעה היא פשוט נעלמה , היא הייתה בבית אבל היא כול היום הסתגרה בחדר עבודה , היא הטביע את עצמה בניירות, היא לא בישלה לא סדרה את הבית , היא לא עשתה כלום היא היתה באבל , מעשיקה את עצמה בדברים כדי שלא תצטרך להיות איתי .
תמיד אמרו לי שאנחנו דומים , אף פעם לא הבנתי באמת עד כמה , אמא לא יכולה להסתכל עלי יותר , כול פעם שאני נכנסת לחדר להביא לה קפה או מים לשתות היא מסובבת את הראש, בהתחלה נעלבתי , חשבתי שהיא כועסת עלי , עד שהבנתי שאני יותר מידי מזכירה לה אותך ,
רק אחרי שנרצחת ראיתי את הדמיון בנינו , ראיתי שלשנינו יש את אותם העיניים אותם עצמות לחיים גבוהות , ואותו החיוך .

בחודש הראשון אתה יודע שרזיתי , כולם חשבו שאני מרעיבה את עצמי , אף אחד לא ידע שאני פשוט לא יודעת לבשל , הריי לבשל היה המומחיות שלך , תמיד שיבתי על השיש והסתכלתי עליך מבשל לנו ארוחת ערב .
זוכר את הפעם הזאת שאמא חזרה מוקדם מהעבודה , היא חזרה בזמן להכין ארוחת ערב , החלתנו לבשל כולנו , אבל רק אתה ואמא בשלתם , כשרציתי לעשות משהוא , רציתי לתרום גם אני משהוא לארוחה , אז נתת לי לחתוך את הירקות ,
גם את זה לא יכולתי לעשות כמו שצריך , הייתי ממש מתוסכלת , ואתה , אתה באתה אלי והראתה לי איך לחתוך כדי שהעגבנייה לא תהפוך לעיסה , וכשהצלחתי הייתי מאושרת , הייתי מאושרת ממש כאילו הצלחתי לעשות עוגה מסובכת .
תמיד הייתי מפונקת , אתה עשית לי הכול , בישלת לי , ואפילו לקחת לי את הכביסה המלוכלכת מהחדר.
אתה יודע , היום אני כבר לא מפונקת אני כבר לא משאירה את הבגדים המלוכלכים על הכיסא אני , אני לוקחת אותם ישר לכביסה .
אני מפעילה מכונות תולה אותם ומקפלת .
אתה יודע שאפילו למדתי לבשל , כן אני הילדה המפונקת שאפילו חביטה לא יודעת לעשות , אני מבשלת עכשיו ארוחות שלמות , בפעמים הראשונות כשבישלתי שרפתי הכול , ותמיד חשבתי עליך , על איך שהכול היה נראה כול הך קל כשאתה עשית את זה , אני לא הבנתי למה אני לא מצליחה ואתה הצלחת תמיד כול דבר שעשית הצלחת.
קינאתי בך באותם רגעים ,הכול היה לך קל .
אתה יודע מה דרבן אותי להצליח , אתה , אתה דרבנת אותי להצליח לבשל .
אז לא ויתרתי ונלחמתי , ובסופו של דבר הצלחתי .
אתה יודע מאז אותו היום אני לא מצליחה לרוץ , בכול פעם שאני מתחילה לרוץ אני נזכרת בך , ואיך שאני רצתי ואתה לא הצלחת איך שאותך תפסו שוב ואותי לא .
אני יודעת שאתה רוצה שאני אלחם גם בזה וימשיך לרוץ , אמשיך ליהנות גם מזה , אבל אני לא יכולה , אני עוד לא יכולה להילחם בזה עוד לא , אולי בעתיד .
רק רציתי להגיד לך אח יקר שלי שאני אוהבת אותך , ואני ממשיכה את דרכך , הכרתי לי גבר דתי כמוך הוא ממש הזכיר לי אותך , אולי בגלל הכיפה שהייתה לו על הראש , אולי בגלל החיוך האמיתי שהיה לו תמיד על הפנים , אולי בגלל שהוא דואג לי תמיד כמו שאתה דאגתה לי , אולי בכלל זה בגלל כול זה .
אני לובשת חצאיות עכשיו וחולצות עם שרוולים ממש כמו שרצית , אני אומנם לא יכולה ללבוש שרוולים ארוכים זה ותר מידי בשבילי .
יש לי היום מסעדה , הייתה מאמין ,לי… היא ממש מצליחה , קראתי לה על שימך , קראתי לה ' מסעדת יוני' והרבה אנשים באים לפה .
אני אוהבת אותך אחי יונתן , אני אוהבת אותך ואף פעם לא אשכח אותך , אני מספרת עליך לילדים שלי תמיד ומראה להם תמונות שלך .כדי שגם הם יזכרו אותך .
להתראות אח יקר שלי , אוהבת אותך אחותך היקרה נעומי.