השמש מאירה גם מבעד לעננים

בחיים לא ראיתי את האור פה.
ודווקא עכשיו שאני פה
יושבת לבד,
עם מוסיקת מדיטציה,
קוראת ספר על מקור האמונות
המגבילות אותנו,
הגוזלות מאיתנו את השמחה
ויוצרות סבל מיותר,
ספר שבכוחו לעזור לנו
להפוך את חיינו
לחוויה של חופש,
אושר אמיתי
ואהבה.
רוח קרה מקפיאה את גופי,
ועלי השלכת עושים רעש על הקרקע,
ציפורים מצייצות עוזרות ומעצימות
את המוסיקה,
וכאילו ראשי ריק ממחשבות.
רק רוצֵה לכתוב.
ובכלל הברזתי מהשיעור,
כדי למצוא את השקט במקום הזה.
במקום הרועש, שבו כולם מדברים
על כולם.
וכולם חיים בחיים של אחרים,
וחושבים שהם יודעים הכי טוב
בשבילי,
אז הם מייעצים עצות,
שלא עוזרות ממש.
ואני כבר הבנתי,
שאף אחד לא יכול לתת לי
את אותו השקט,
שאחריו אני מחפשת.
רק הרוח,
והציפורים,
וכן, גם רעש המזגנים שמאחוריי
נותן אפקט של רוגע,
ובאותה שניה מחזיר אותי
למציאות.
תודה לך רוח,
שאת נותנת לי את האומץ
להיות חופשיה כמוך.