השקיעה – פרק 1

"תישארי אחרונה" הוא צעק, הוא היה במרחק עצום. לאט לאט הספינה שקעה, מן המרסת התרסקו אל תוך המים הקרים של אנגליה, כיסאות, ורהטים מן החדרים. לאט לאט לובי הספינה התחיל להתמלאות במים הקרירים, אשר אליהם אנחנו מתקרבים לאט לאט. "נו? הם באים?" , שאלתי, "הם לא יספיקו " ענה לי משיט הספינה. קרפטיה היא הספינה הכי קרובה אלינו, אבל היא תגיע תוך 4 שעות, ומה שהם יראו כאשר יגיעו זה חתיכות שנשארו מהספינה היוקרתית שלנו. דמעה אחת, ועוד אחת , ירדה לי מן העניים.
יצאתי אל חצר האונייה, לפני שיהיה מאוחר מדי.
" על פי החקירה שלי" אמר המדען, "הספינה תתהפך ותבצע סיבובים רבים ותשקע, הספינה תשבר חלקית, לחצי". "ידענו שזאת הייתה טעות, מהרנו כל כך לצאת אל עבר אמריקה הגדולה והקסומה, אבל טעינו, אין לנו מספיק סירות הצלה", הסגן רץ לעבר הגה האוניה וצרח למשיט האוניה.
בנתיים בחצר, ניתן לראות שהאוניה עודנה התהפכה.

"נשים ותינוקות ראשונים!" צרח איש מוזר בעל כובע משונה. כולם התאספו בתור ענק.
"כיצד ל-1500 אנשים, 20 סירות הצלה יספיקו?" המחשבה הטרידה.

היינו אמורים להגיע לאמריקה הגדולה, הקסומה, ולבלות שם כשבועיים ביחד, אני ובן הזוג שלי, וגורלנו היה לטבוע במים הקרים של הים.
"אהובי, אני לא רוצה למות", לחשתי לו באוזניו,
"אנחנו לא, אנחנו לא יכולים למות, אלו את ואני, איך נוכל למות ששנינו יחד?" ,
עניתי לו "בקרוב זה לא יהיה שנינו יחד, אנו נטבע לכיוון שונה ונמות".
הוא לקח את ידי הקרירה ודחף בתור, השוטרים באו והצליפו בו, אך הוא לא וויתר! הוא נשאר שם!
הוא ידע כי אנחנו לא יכולים לחכות במקום שלנו בתור, אם אנחנו רוצים לקבל ספינה.
עדיין, המקום שתפסנו לא הגיע לתור, 20 הספינות יצאו.

"אדוני, הספינה מתחילה להתהפך, על פי חישובי המדען, הספינה תטבע מהופכת ותישבר בחלקה." אמר משיט הספינה אל בעלי הספינה."

מעכשיו זה רק לשרוד. כל האנשים רצו עד לסוף האוניה, כך שישארו כמה שיותר זמן בחיים.
האוניה התהפכה במהירות והאנשים החליקו אל המים . רק 30 אנשים בערך, תפסו על מעקה הספינה.

" לא, ג'ק , אנחנו ניפול לאחור ! "
" רוז, הקשיבי לי,אנחנו נחזיק אחד בשני ושום דבר לא יקרה."
צייתתי לו, מעכשיו כבר לא אתווכח, אני מאמינה בו, ואני אצטרך לסמוך עליו שידע את הדבר הנכון לעשות.

"אחותי" צעקתי לו.
"איפה היא?" אמר
"בחדר, היא התעוררה והיא כלואה שם אני הולכת!"
"השתגעת?! " הוא טפס בי בחוזקה, "לאיפה יש לך ללכת ?! שמת לב באיזה מצב אנחנו?! את יודעת מה בנתיים קורה בתוך האוניה? את יודעת שהמים מלאו את האוניה?! "

שחררתי את ידי ממנו "אני הולכת" אמרתי לו בקשיחות, הסתכלתי מאחורי וראיתי שמאחורה אנחנו מתנוענים אל עבר המים השחורים בים , ראיתי מעקה שבור, של איזו מרפסת השייכת לחדר.
קפצתי , והצלחתי להחזיק במעקה השבור , והמרפסת
.
.
.
התמוטטה .
המשך יבוא