השקר האכזר ביותר!

יום נעים, שטוף שמש, אחי, ג'וני והבן של אסתר, שכנתינו, דלב, משחקים כדורגל במגרש בבית של אסתר ודלב. אסתר היא סופרת, היא כותבת ספרים על ילדים שההורים שלהם לא מחנכים אותם נכון. אף פעם לא קראתי ספר שלה, הוא נשמע לי.. מצמרר. אסתר קראה ספר ואני מגזין רכיליות.
דלב בדיוק הבקיע גול לג'וני וניצח אותו.
"משחק טוב" אמר דלב לג'וני "פעם הבאה אתה תנצח אותי. אם לא בכדורגל אז במשהו אחר" אמר ונכנסו אל תוך הבית.
"זה לא בטוח את יודעת" אמרה אסתר, לא מורידה את עיניה מהספר.
"מה לא בטוח?" התבלבלתי.
היא הניחה את הספר על השולחן.
"זה לא בטוח שהוא ינצח אותו. זה אחד הטעיות הגדולות והאכזריות ביותר של ההורים לילדים. הם אומרים שיש צדק. אין צדק בעולם. לא היה ולא יהיה. גם לא על כוכב אחר"
הרהרתי.
"נכון, אבל לא צריך להגיד את זה לילדים בני ארבע, לנפץ להם את ה.. דמיון" עניתי לה וקיפלתי את המגזין גם אני.
"להפך. ההורים מלמדים את הילדים שיש חלומות ושבסוך הטוב ינצח. זה לא ככה בחיים האמיתיים. את זוכרת את הספר שקראת? שחטפו את הילדה ואהובה מת? אפילו בזה היה בסוף סוף טוב לא?"
הרהרתי שוב.
"מכיין שאנגל ופזיק הלכו למכשף והוא העיר את וסטלי. בסוף וסטלי הציל את נורית אז הכל הסתדר… חוץ מזה שהם לא הצליחו ללדת." עניתי.
"נכון מאוד, אבל אני מעריצה סופרים שברגע שיש משהו רע, בום נגמר הספר. כמו הספר שאני קוראת" אמרה ודפדפה לעמוד האחרון.
"לא היה ממה לדאוג. המרכבה שלהם היתה במרחק עצום מהמרכבה של הרוזן. כל זה קרה לפני שאשלי נפלה מהמרכבה דייב התעלף שוב, המרכבה פנתה בפנייה הלא נכונה והפצע של סליר נפתח שוב.
ואוויר הלילה התמלא בצעקות אימה…" הקריאה את החלק האחרון.
"לא נשמע כמו ספר שהייתי שמחה לקרוא" אמרתי, אבל בליבי חשבתי אחרת. מעניין אותי הסופים הטרגיים.כל החטיפות והמוות….
"היי, חוזרים הבייתה את באה?" ג'וני קרא אליי.
"כן כן אני באה" אמרתי ולקחתי את המגזין.
התחלתי ללכת, ונעצרתי. נשמתי אוויר כמה שניות ולאחר מכן הסתובבתי.
"אסתר?" לחשתי. היא הסתכלה אליי. "תוכלי להשאיל לי את הספר?"