התחלה חדשה

אז מאיפה מתחילים?
איך אוספים את כל השברים?
איך מניחים לעבר להפוך באמת לעבר, לשים את כאב, הגעגוע והפחד בצד בכדי להתחיל מחדש.
זה קורה, כשאתה לא מצפה כשאתה בטוח שאתה רוצה רק להיאחז באובדן, כשאתה לא מוכן לשחרר…
זה קורה כשאתה מבין שאין ברירה, שהחיים לא מחכים, הם ממשיכים, ואתה ממשיך איתם.
פתאום אתה יכול לחייך, אפילו אם אחרי החיוך אתה מרגיש אשם, ואז מופיע גם צחוק ואתה מאפשר לעצמך להיכנע לצחוק.
זה קורה כשאתה מבין שיש מסביבך אנשים שאתה חשוב להם וגם הם סובלים וכואבים אבל ממשיכים בשבילך ולמענך.
פעם שאלתי מישהו אם זה עובר, הכאב הזה, העצבות, חוסר האונים, הבדידות, שאלתי אם מתישהו זה יעבור?
התשובה הייתה לא זה אף פעם לא עובר, פשוט עם הזמן שעובר אתה לומד לחיות עם זה.
לרגעים אתה אפילו שוכח, אבל אז כשאתה נזכר זה מפיל אותך, אתה מתמלא בצער וכאב שלא נותנים לך לנשום, זה כמו שריטות של סכין על החזה שלך.
ואז עובר הזמן ושוב אתה לומד לחיות עם זה.
אז קמים, אוספים את השברים וממשיכים להתחלה חדשה.
בתקווה שההתחלה הזאת תהיה טובה כי כבר לא נשאר לך כוח להתמודדות חדשה.
כבר לא נשאר לך מספיק לב בכדי שהוא ישבר.
אבל כשאתה יוצא להתחלה החדשה אף אחד לא יכול להבטיח לך שהכל יהיה בסדר.
אתה פשוט חייב לקחת את הסיכון.