התעלומה המסטורית פרק 14 -ישששששששש! הסיפור ה-100 שלי!!!!!

פרק 14
אחרי שאימא שלי יצאה חשבתי לעצמי לקפוץ אל רוי ולראות אם הוא בבית ואם יש לו אוכל(כי אצלי האוכל נגמר)
התארגנתי,לבשתי שורט נעליי NIKE וחולצה של GLEE וכך יצאתי מהבית שלי.
בדרך כשהלכתי ראיתי שני ילדים רבים בגלל איזשהוא דובון,
"לא!,תן לי את זה,זה הדוב שלי!" צעקה הילדה
"לא נכון,זה שלי,מקסימום אם את רוצה את זה אז תבקשי יפה!" ענה הילד והם המשיכו לריב.
זה הזכיר לי זיכרון מהעבר.
_פלאשבק_
" תני לי את שמיכי!" צעק אחי(שהיה אז בן 8)
"לא!אתה תן לי את שמיכי!" צעקתי עליו בחזרה.
"אם את רוצה אותה אז תבקשי יפה!" צעק אליי,הפסקתי לאחוז בשמיחה ואמרתי:.
"אפשר בבקשה את,את שמיכי?" שאלתי אם פרצוף מתחנן,אחי ניגש אליי טפח לי על כתף ואמר:
"בטח" בחיוך הוא עזב את השמיחה וחיבק אותי.
_יציאה מהפלאשבק_
אחרי שנזכרתי בעבר הגעתי לביתו של רוי פתחתי את הדלת בעזרת המפתחות שהיו אצלי כי הוא סתם נתן לי מפתחות לשמור,אני אפילו לא יודעת למה הוא נתן לי את המפתחות הללו,נגשתי אל הספה וראיתי ספר שעל הכריכה היה כתוב הרי פוטר,הרמתי את הספר ודיפדפתי בו,אחרי שדיפדפתי בו אמרתי:
"וואו"
"זה מתחיל להיות מעניין,מימתי רוי אוהב את הרי פוטר?,וממתי אני מדברת אל קירות?" כן שאלה דיי טיפשית.
דיפדפתי עוד קצת בספר ואחרי זה הנחתי אותו בחזרה למקומו והתקדמתי לכיוון המטבח וראיתי שני תוכונים קטנים חמודים,אחד בצבע לבן והשיני בצבע ירוק,פתחתי את המקרר וכשפתחתי הילה זהרה מבפנים,היו שם נקנקיות,שניצלים,מיונז,ביצים.
חשבתי לעצמי מה לקחת קודם,נקניקיה או שניצל? פתאום קרה משהוא שגרם לי לשכוח מהאוכל כי שמעתי קול:
"איך היא נכנסה?" שאל מישהוא הסתובבתי וראיתי את התוכונים.
"נו מה?מה את מסתכלת עלינו?!רוצה פוסטר?" הם שאלו,רגע, הם **שאלו**
"אאאאא~!!!!!" צרחתי בקול.
"אוה,הינה דיווה!" אמר התוכון הלבן.
"א…איך תוכונים יכולים לדבר לעזעזל?מילא תוכים גדולים,אבל תוכונים?" שאלתי בתדהמה.
"היא שומעת אותנו?" שאל התוכי הלבן.
"לא יודע,בוא ננסה" אמר הירוק.
"את ראש בטטה" אמר הלבן.
"מה אמרת?!" אמרתי ואש ניצת לי בעינים ולרגע בכלל שחכתי שתוכיונים לא יכולים לדבר.
" I AM CRIMINAL AND I EAT GIRLS FOR LUNCH," ואו,סחטיין תוכים,יודעים אנגלית אמרתי ודפקתי על הכלוב כמה פעמים,ובגלל .
"רגע,איך אתם יודעים לדבר בשפה שלי?" שאלתי אותם אם פרצוף פרצוף מפוחד.
"רגע,איך את יכולה להבין אותנו?" הם שאלו ביחד.
"אין לי מושג" אמרתי ברעד.
"אז גם לנו אין מוש…רגע!לא יכול להיות,איך היא יכולה?אתה חושב שהיא…בגילגול הקודם שלה הייתה סקורה??" התוכי הלבן שאל.
"לא!.לא יכול להיות" הירוק ענה,
"וואו,תעצרו שם מי זאת סקורה?" שאלתי.
"את כבר לא מפחדת מאיתנו?" הם שאלו.
"לא אני כבר לא,אני לוקחת את עצמי בידיים! עכשיו מי זאת סקורה?" שאלתי.
"סקורה היא מישהיא שיודעת לדבר אם חיות ומגשרת עם העולם של המתים" הם ענו.
"אוה!והינה רוח אחת מרחפת מעלייך" הם אמרו.
"אהה,כן רוח" אמרתי בפחד וסובבתי את ראשי לאט וראיתי רוח הנהנתי והתעלפתי.
*******
שמעתי קולות חבטה עזים מכיוון המטבח,ירדתי בזהירות,כי חשבתי שאיזשהוא פורץ נכנס הביתה,אני התקרבתי אל המטבח ורואה את אימא.
"אימא?" שאלתי אותה בקול חושש.
"מה?" אמרה בקול מוזר הסתובבה ואמרה:
"הרגתי אותו! הרגתי אותו!" אמרה עם פנים מפחידות.
"אאאאאאא!!!!!" התחלתי לצרוח כמו משוגעת בכל הבית.
*****************
"אימ'לה!" צרחתי והתעוררתי,
"פיו,זה,זה היה רק חלום" אמרתי ונזכרתי עד כמה אני מפחדת מאימא שלי מאז המקרה הזה
"אז את חיה?" התוכונים שאלו.
"כן" עניתי להם והבטן קירקרה
"אויש!בגללכם שחכתי למה הגעתי לכאן" אמרתי להם ברוגז.
שמעתי קול של מפתחות,לא! זה לא יכול להיות…רוי? הוא חוזר הרי רק בשבוע הבא.
שמעתי קול של איש מבוגר
"יש כאן מישהוא?נו טוב,ברור שאין" אמר האיש ועלה בכיוון המדרגות.
"טוב,נדמה לי שהגיע זמני להסתלק מכאן" אמרתי והלכתי בצעדים איטיים ויצאתי מין הדלת,כשיצאתי מהבית התחלתי לצחקק לעצמי ואמרתי:
"כמה זמן..הייתי מעולפת?" למה שאלתי את עצמי? כי ברחוב היה חשוך.
התחלתי להתקדם במורד הרחוב,כשהגעתי הביתה התחלתי להרגיש עייפה,זה דיי מוזר,כי הרי כבר ישנתי כשהתעלפתי? נו טוב,אין דבר שעומד בפני הרצון,נשכבתי על הספה והתחלתי לנחור.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך