זה אני?
כואב לי שם. כן מתחת לצוואר טיפה שמאלה, בדיוק. שם. בלב. הוא ספק שבור ספק שלם. אני לא בטוחה. העניים נעצמות הן עייפות. הן עבדו הרבה היום. כשעברתי ביניהם, בין אותם אנשים שלא נותנים לי לישון, בין אותם אנשים שלהשמיד זו מתרתם בחיים. הלב כואב בגללו. אבל הוא לא בטוח אם יותר טוב איתו, או בלעדיו. אני לא בטוחה הלוואי ומישהוא יבוא ויראה לי את הדרך הישרה. את הדרך הפשוטה. את הדרך שאני רוצה. שמישהוא יאיר לי את מה שאני לא רואה. אולי המישהוא הזה הוא אני?
תגובות (0)