זה כול כך נורא?

האם זה כול-כך נורא?
האם העובדה שאני לא מאמינה באהבה באמת משנה?
האם העובדה שאני חושבת שזה מטומטם,
הופך אותי לטיפשה?
האם העובדה שאני יודעת שדבר לא נמשך לנצח,
ובטח שלא רגשות, הופכת אותי למטומטמת?
האם העובדה שאני חולקת את הדעה הזאת עם אחרים,
הופכת אותי אדישה לרצונות אחרים?
והאם העובדה הפשוטה שאני לא מאמינה באהבה,
הופכת אותי לאדם נורא?
כול-כך הרבה שאלות, וכול-כך מעט תשובות.
אבל אני מניחה כי כאלו הם החיים,
לא הכול שחור ואין לבן.
יש אפור, והרבה.