זה לא נגמר
קוראים לי אני .
אומרים לי את .
לא משנה אין מה לעשות הכל נכבה רוצה הוא למות
עוד סיפור עוני על אהבה לא ממומשת זה ניגמר,
הלך בי הכל כותבת שירים על כמה "אני יכול" ובאמת שאני רוצה ומאמינה אבל משהו בי עדיין פוחד שאני לא מוכנה . שום דבר לא מספק אותי שום דבר לא אוהב אותי . אני בסדר רק לעצמי אני איתי טוב לי ככה.
מה זה טוב.. התמכרויות יש מחשבות אובדניות בכיף מתרוצצות להן בראש יושבות מצחקקות .
מוצאת נחמה באהבה כשאני רואה.
מוצאת נחמה באמת התמימה , השלווה זה מה שזה
וזה מה שזה אין מה לנסות יותר להתחפש הכל לא באמת במילא. כי כולנו נמות מתישהוא נעלם
וגם המעט שעוד יזכור יעלם גםם הם והם והם וההם.
בסוף נישכח זאת עובדה. עכשיו מה הבחירה ?
מה ניבחר.. לחיות עד שדי עד "הסוף" נמשיך לרוץ במירוץ ? אותי הוא כבר משעמם הכל לא מרגש אותי הכל לא מעניין אותי שידברו ויסתכלו שינסו לתפוס אותי. אני כמו הרוח וום וום נעלמת חוזרת חוזרת נעלמת, היי זאת שוב אני, כן, ההיא "את" .
מחפשת פיתרונות לכאב מדרונים פחות תלולים יותר, בטוחים סבירים אבל הכל מתהפך . דוב פנדה מהלך
מרגישה כמו בננה על העץ איפה האדמה שתלטף
אני חית בר תיזהר אין בי מחסומים כולי כאב …
תגובות (1)
אני מרגיש שאני מזהה כתיבה של משבות שמתרוצצות בראש. עם חלקן גם התמודדתי בעצמי, אז אני גם מזדהה.
חלק מהמשפטים פחות ברורים ומובנים. לפעמים מדובר בפיסוק "מחפשת פיתרונות לכאב מדרונים פחות תלולים יותר בטוחים סבירים אבל הכל מתהפך" היו אמורים להיות פסיקים במשפט?
המשפט האחרון קצת שונה משאר הטקסט. בעיקר האזהרה/איום. לא ברור לי לגמרי איזו תחושה ניסית להעביר בו.
לגבי עצה, מילה שתעזור להתמודד עם המחשבות שתיארת. שתפי עוד. הרבה. בכל מחשבה. בדרך כלל המחשבות שאנחנו הכי פחות מעוניינים לשתף הן דווקא אלה שצריכות לצאת. המחשבות האלה הן מטען כבד, שגורם לנו לשקוע איתן למצולות. ברגע שתשתפי חלקן יתנתקו ממך ויאפשרו לך לשוב ולצוף.