זיו, פרק שני

הכיסאות הצטלצלו ברעש גדול על האדמה הקשה ליד המדורה. ״מישהו רוצה נקניקיה?״ שאל אופיר.
אף אחד אינו מתנגד. הוא משפד על מקל כארבע או חמש נקניקיות ומניח אותן בתוך האש. ״אולי כדאי שמכין גם מדורה למשמלו,״ מציעה אורה. ״המדורה הרגילה גדולה מדי בשבילן.״
אופיר ועדן הולכים לעזור לה, וזיו וארי נשארים לבדם ליד המדורה.
״אז.. היי,״ אומר ארי בביישנות.
״היי.״ עונה זיו.
״נחמד פה.״
״אני מניחה.״ אומרת זיו. איזה חוסר טאקט! מה הקטע שלו?
היא מחייך לכיוונה כמה זמן. ״אלוהים,״ היא חושבת לעצמה. ״איזה..״
״אההההההההההה!״
הוא מסתכל לכיוון המדורה. זיו קמה מיד לראות מה קרה.
אורה יושבת שם במבט מתוסכל מאוד, ועיניה מסתכלות על משהו שנסתר מעיניה של זיו.
״מה קרה, אורה?״ שואל אופיר.
״העגיל שלי..״ היא מייבבת. ״הוא נפל לאש!״
זיו התקרבה קצת ואכן, אפשר לראות את פרח הזהב הקטן הזה שאורה תמיד אהבה לבוא איתו לבית הספר, נעטף בלשונות כחולות של אש.
״אני מצטערת, אורה.״ אומרת זיו, אבל בלבה קיללה אותה בשקט. היא לא הייתה יכולה לחכות עם העגיל המטופש הזה עוד שתי שניות?
״אם הוא כל כך חשוב לך אז למה באת איתו?״ שואל אופיר.
מזל שמבטים לא יכולים להרוג.
אורה מסירה את העגיל השני ומכניסה אותו לכיסה. ״לא נורא.״ אומרת אורה. ״בואו נחכה שהמרשמלו יישרפו ובינתיים, בואו נשב פה.״
הם יושבים ואכן, אי אפשר להגיד שהעבירו את הזמן בבטלה. רכילות עסיסית במיוחד מגיעה בעיקר מעדן, שמכירה את כולם כאן בעיר. ״אז עדן,״ אומר ארי. ״איך היה הל״ג בעומר הראשון שלך בישראל?״
״מעולה,״ אומרת עדן במבטא צרפתי מובהק. ״אבל אם תוכל לצלם אותי..״
״בטח,״ הוא עונה ומתמקם מול המדורה. עדן מחייכת חיוך גדול ונשמע ״קליק״ של מצלמה.
״אני יכולה גם?״ מתלהבת אורה.
״גם אני רוצה!״ אמר אופיר.
״אני גם אצטרף.״ אומר ארי. ״זיו, תוכלי לצלם אותנו?״
ארי מתמקם בדיוק בין אורה ועדן. אופיר עומד ליד אורה.
״כולם לחייך!״ אומרת זיו.
ארי משעין את ראשו על עדן ואורה את ראשה על ארי, ואופיר משעין את שלו על אורה וזה נראה כל כך.. לא שייך אליה. כאילו הם חברים הכי טובים והיא צריכה ללכת מפה ע כ ש י ו .
הם מחייכים, מוציאים לשונות. נשמע עוד פעם קליק, והם נשכבים ליש המדורה, צוחקים.
זיו התעצבנה כל כך. היא הלכה לשבת לה בצד עד סוף הערב.
״ביפ ביפ!״ נשמע צפצוף מכונית. ״היי, הנה אימא שלי.״ אומר ארי.
״חכה לי,״ אומר אופיר ולוקח נקניקיה.
״ביי כולם.״ הם אומרים ומחבקים את שלוש הבנות. ״נתראה מחר בבית הספר.״
אורה ועדן מנופפות להם לשלום. ״אני הולכת.״ אומרת זיו. ״תהנו לכן.״

״ברור שכן!״
״תתקשרי לשירה ולעמית. תהיו פה בארבע, טוב? חייבים לארגן ללולה את המסיבה הכי שווה בעולם!״
״בסדר, מור. ביי.״
אורה הניחה את השפופרת על מתקן הטלפון. ״אימא,״ היא אומרת. ״אני הולכת למור עם שירה ועמית. אנחנו מכינות עוגה ללולה.״
״בסדר, מותק. אבל תחזרי מהר, טוב?״
אורה מהנהנת, מתלבשת ויוצאת. תוך דקות היא הגיעה כבר לעמית, חברתה הטובה שגרה רחוב לידה.
״עמית, עושים מסיבה ללולה. אני הולכת למור. בא לך לעזור לנו עם העוגה?״
״כן,״ התלהבה עמית. ״יש לי בלונים איפה שהוא פה.״
היא חיטטה במגירות וחזרה עם שקית. ״בואי נלך לשירה. היא גם ככה שכנה של מור.״
הן הלכו להן ברחוב, מפטפטות על המסיבה בעליזות. היה זה יום יפה, הציפורים צייצו. היום בערב תוכננה מסיבת הפתעה ללולה, חברתן. לכבוד יום ההולדת שלה לקחו אותה ליום כיף והיא מגיעה הביתה עוד שעה וחצי.
״שירה!״ הן דופקות בדלת.
״ממ?״ אומרת שירה. ״מי אתן?״
״אורה ועמית. בואי כבר, יש מסיבה ללולה ואנחנו רוצות להכין עוגה. לא אמרת שהתקבלת למאסטר שף?״ הן צוחקות.
שירה פותחת את הדלת. ״סתמו.״ היא אומרת. ״בואו נלך למור.״
הן לא צועדות יותר משלושים צעדים כאשר הן עומדות בפתח הבית של מור. ״יאללה מסיבה ללולה!״ צוחקת עמית.
מור פותחת להן את הדלת. ״זה לא מצחיק. יש לי פה מצרכים שיספיקו לעודה ושלושה מאפינס. אורה, תחפשי אם זיו מחוברת לפייסבוק.״
״אין בעיה,״ עונה אורה וניגשת למחשב.
במטבח מתחוללת מהומה שלמה. מור ועמית אומרות לשירה שלהוסיף לזה קרם ברולה יהיה יותר מדי עבודה עכשיו. שירה לא מסכימה.
״נו.. זיו, תתחברי כבר לפייסבוק..״ מסננת אורה.
״זיו בר חיים התנתק/ה״
״נו באמתתתתתת.״ היא נאנחת. ״בואו נחייג את המספר שלה..״
״השיחה מועברת לתא קולי בלה בלה בלה בלה בלה.״
״ארר.״ היא מנסה כמה פעמים נוספות להתקשר , לשלוח הודעות, ולבסוף כותבת:
״היי זיו. אנחנו עושות מסיבת הפתעה ללולה. סורי שאנחנו לא מצליחות להשיג אותך. אם את רואה בואי לבית של לולה בשעה חמש עד שמונה בערך.״
העוגה מוכנה. זה שלושה מאפינס מונחים על עודה עם בריכת שוקולד וסוכריות. ״לולה מתה על סוכר. תוסיפי עוד!״ פוקדת עליה מור.
שירה שופכת שוקולד לקערה. ״זה מספיק. המתנות שהכנתן לה אצלכן?״
״הבאתי לה כבר,״ אומרת אורה.
״קניתי לה ספר!״ אומרת עמית.
״הכנתי לה מצגת מהממת..״ אומרת מור.
״ואני הבאתי לה את זה.״ שירה מראה להן קליע כזה שאפשר לשים בו קוביות סוכר. ״גם קניתי לה פיג׳מה. אבל ליתר ביטחון.״
טלפון מצלצל. ״זה בטח אופיר,״ אומרת מור.
״הוא גם מגיע?״
״מסתבר שכן. הוא עכשיו בבית של לולה. את יודעת שהוא מת על חטיפים וכל זה. הוא עם אבא שלה והם מסדרים את השולחן..״
״שיהיה.״ אומרת אורה. ״בואו ניסע ללולה.״

״איזה מגניב.״
״מצאתי את זה במחסן.״
״אפשר להדליק את זה?״
אורה, מור, שירה, עמית ואופיר נמצאים עכשיו בחדר של לולה ומסדרים שם דברים. ״עוגת השוקולד המפוצצת בדרך!״ אומרת שירה ומביאה אותה בזהירות לשולחן.
״ווואוווו.״ אופיר מסתכל על העוגה. ״כמה שוקולד.״
״נראה לי שהיינו צריכים להוסיף עוד.״ אמרה עמית בחיוך.
המנורות נכבו, העוגה והחטיפים נחו על השולחן, טריים ומזמינים. כולם עמדו משתי קצוות הדלת וכמה מקדימה.
״היא באה,״ לחש אבא של לולה ויצא החוצה להגיד לה שלום.
״היי אבא,״ אמרה לולה.
״קניתי לך מתנה,״ אמר.
״וואלה? איפה היא?״
״בחדר.״
נשמעו לחשושי התרגשות אבל הם נפסקו כמעט מייד. ראו את הידית נעה למטה ואת ראשה של לולה לרגע.
״הפתעה!״
״אימאאאלהההה!״
לולה צרחה ורצה לשירותים. ״נראה לי שהפחדנו אותה,״ אמרה שירה. ״אני אלך לדבר איתה.״
שירה נכנסה לשירותים והחליפה כמה מילים רגועות עם לולה. תוך דקה היא יצאה החוצה, מפוחדת מתמיד.
״מזל טוב.״ אמרו כולם וניגשו לחבק אותה. ״ועכשיו.. נחגוג!״
בתגובה נשמעו שאגות התלהבות.

בזמן הזה זיו ישבה לה מכווצת על ספה רכה. ״אני עדיין לא מאמינה שהוא עשה את זה.״ היא חשבה לעצמה.
״היי, אס אם אס מאורה.״ היא פתחה את הטלפון שלה.
״היי זיו. אנחנו עושות מסיבת הפתעה ללולה. סורי שאנחנו לא מצליחות להשיג אותך. אם את רואה בואי לבית של לולה משעה חמש עד שמונה בערך.״
זיו חיפשה רגשות של סליחה. רגשות קנאה. רחמים אולי. כל מה שהיא מצאה הוא כעס. היא עשתה מעצמה צחוק בזמן שהם חוגגים להם בבית של לולה?! מור לא ביטלה בכלל את המסיבה?״
אבל חיוך עולה על פניה לרגע. הוא נישק אותי על הלחי, ואותך לא. היא שולחת לאורה במחשבתה.