חגיגת הכניסה לכיתה א

באותו הקיץ עם סיום הפרק של גן חובה ,נערכה מסיבה לכבוד הילדים יחד עם ההורים ,בכניסה לבית הספר ג א ו ל י ם.
בית הספר שופץ,סוייד ונצבע לכבוד תחילת שנת הלימודים.
ריח של חדש… נישא באויר החם. הריצפה הבהיקה מנקיון ועל אדני החלונות הציבו עציצים ירוקים.הלוחות בכיתות היו מבהיקים מניקיון ועליהם מישהו רשם באותיות של קידוש לבנה ,
ב ר ו כ י ם ה ב א י ם ל כ ת ה א. עם סימן קריאה ולב.
עופר בחר להגיע לחגיגה עם שמעון החבר שלי ואיתי כמובן.בשום אופן לא הסכים שאביו ישתתף . חד וחלק. ולא התווכחתי איתו.
כבר אז הפנים עופר את דמות האב באישיותו הכריזמטית של שמעון.
ברור שאי אפשר היה לחשוד שהוא אביו הביולוגי. שערו הזהוב החלק של הילד שהשתפל לעבר עיניו,אינו דומה לשערו המתולתל והחום של שמעון. גם מבנהגופם השונה הוכיחו בצורה אילמת שאין קשר ביולוגי בין השניים. מלבד הקשר הריגשי העמוק.
מדי פעם לקח שמעון את עופר איתו למשחקי כדורגל או כדורסל.
לפעמים שיחקו סתם כך בחצר שלנו.
שמחתי לראות ששמעון מטה אוזן קשבת לילד שלי. הוא תמיד היה שם בשבילו.
לעיתים כשיצאנו בערב,הייתי מתארגנת ליציאה ,ושמעון היה מגיע מוקדם יותר.היה מתישב על קצה המיטה של עופר ומקריא לו את אחד הסיפורים שהוא היה מבקש.
פעם הסיפור על הנסיך הקטן,או סיפור מהספר של דאמיציס הלב. את מרקו הוא הכי אהב. כאילו הזדהה איתו. גם הסיפור על הלבלר הקטן על הילד שעזר לאביו החולה בלילות…
תמיד היו עופר ושמעון מרוצים להיות אחד עם השני. גם משחקים שונים היו משחקים.הוא לימד אותו דמקה מונופול וששבש.אפשר היה להגיד שזה תורם לזמן האיכות שלהם.
השתדלתילא להפריע לאידיליה המתרקמת. בתוך תוכי התרונן ליבי והודיתי לאלהים הטוב על חסדים קטנים.
כמה נזקקתי לשקט ולשלווה ששמעון הרגוע ,הענו והצנוע הרעיף עלינו בשפע.
בפעמים שיוסי,אבא של עופר היה עובר באיזור,היה נותן קפיצה לבקר אותנו. כלומר את עופר.
הילד היה עומד ליד חצר הבית וממתין לו בסבלנות.
לא פעם היה יוסי לוקח את עופר הקטן לביקור אצל קרובי המשפחה שלו שגרים בצפון.
בזמנים כאלה,היה הילד חוזר עייף כולו מסריח מעשן סיגריות עז. לעופר לא היתה שום בעיה מצידו לוותר על המפגשים המאולצים האלה . אבל דווקא אני,הייתי משפיעה על עופר להמשיך להפגש עם אביו,כדי לא לגרום לניתוק היחסים לגמרי. לשמור על קשר רציף.אם כי לא ממש קשר חם , ידעתי.

תמיד האצתי בו … עופר חמוד , זה בכל זאת אבא ואבא זה אבא למרות ועל אף הכל.תשתדל להיות נחמד אליו. הוא בא במיוחד בשבילך. לא נכון אמא היה אומר…. הוא בכל מקרה עובר כאן בסביבה ןאז בהזדמנות קופץ לבקר אותי.כך היה עונה בקוצר רוח. והאמת שצדק.
ואז באי רצון בולט היה הולך. וחוזר תמיד תמיד עצוב ובלי מצב רוח.
אוף אמא…אל תסכימי לשלוח אותי יותר.אין לי כבר כח, כל הזמן שם מחבקים ומנשקים אותי כאילו אני איזה בובה …
או באותה הזדמנות כשאביו הביא איתו את החברה שלו אמר לי.
אויש אמא נמאס לי כבר מיואלה הזאתי…

ב1 בספטמבר עלה עופר לכתה א.
הוא בחר לשבת ליד החלון. לידו הושיבו ילדה.
בכתה השתמעמם מאד.כבר בהתחלה הוא …עזר למורה להנחיל את תורת הקריאה והכתיבה לתלמידים החדשים.במיוחד העולים החדשים. אלה בקושי ידעו לדבר עברית.
בתחילת השיעור,המורה דנה ביקשה שכל ילד יקום ויגיד את שמו.
היא הדביקה מדבקה עם שם הילד על חולצתו. לכמה ימים ,היא אמרה.עד שתזכור את השם.
אחר כך הורתה להם לצייר ציור פשוט כל שהוא ,סתם פרחים בגינה,או כלבים או ציפורים, ולכתוב את שמם בפינה.
עופר צייר בדייקנות רבה,בצבעים עזים,שמיים כחולים,שדה ירוק ,שבלים צהובות כורעות מכובד הגרעינים, כמו בשיר…ואז רשם בפינה הימנית בכתב רהוט את שמו באותיות עבריות.
בפינה השמאלית הוא רשם גם את שמו באנגלית. גם במדוייק.באותיות מרובעות וישרות.
אבל אתד המורה דנה זה ממש לא הלהיב.
בזמן שילדים כותבים עוד בכתב ראי , הוא משוויץ לה עם כתיבה תמה בשתי השפות…
עופר חמוד … נזפה בו דנה.באנו לכאדן קודם כל ללמוד לכתוב בעברית. נקודה.
עופר המשיך להביע חוסר סבלנות בכיתה.
אפשר היה לראות בקלות שמשהו מציק לו . או מישהו.
המורה דנהשלחה לי הודעות שרשמה בכתב יד שלמורות עגול ומסודר.
רונה שלום
אני רוצה לדעת אם יש בעיה בביתץ
עופר היה היום עצוב בכיתה.
דברי איתי.
דנה.
בסוף השבוע הזמינה אותי דנה לשיחה.
הלכתי. החלטתי לספר לה על חיינו.
הסתבר לי שעופר הוא הילד היחידי בכתה שלו שהוריו גרושים. שומו שמיים וארץ…
איך קורה דבר כזה …
ואז אמרה לי גם דנה ,שלעופר המתוק שלי יש אישיות חצויה. מין פסיכולוגיה בגרוש…
מצד אחד הוא שקדן וחכם ואוהב ללמוד וסקרן, הוא משתתף בכתה ותמיד תמיד ראשון לענות תשובה נכונה. אבל מאידך הוא חסר סבלנות,ולפעמים הוא בוהה בכתה ולא נמצא איתם.ניכר שמשהו מציק לו. הוא כוסס את צפרניו והבהיה בחלל גורמת לו להפסיק להיות קשוב בכתה ואלהים יודע איך הוא מצליח להדביק את קצב הלימוד.
מהשיחה איתי למדה המורה דנה שעוםפר נקרע בין אהבתו לאמא לבין דאגתו לאביו.
מסע הדילוגים בין בית אמו לבין בית אביו ,מתישים אותו. לעיתים הוא נשאר לישון אצל יוסי,ולעיתים אצלי.בבית אביו אין לו פינה משלו. וזה מקשה עליו. הוא ישן על הספה בסלון.
לפעמים כשהטלביזיה עדייין דולקת.
בעיקר מעיקה עליו הבושה.ומה יגידו הילדים.הבושה מונעת ממנו לבנות קשרי ידידות חמים עם ילדים מכתתו והוא נשאר בודד. הוא לא כלכך אוהב להזמין אליו חברים. כדי שלא יראו ששרק אמא בבית. איפה אבא…וגם ללכת אליהם הוא לא כל כך אוהב כי אז יכאב לו לראות את הבית המושלם שלהם , עם אבא אמא ואחים ,כמו כולם.
והאמת שעופר היה ילד קצת מופנם. מעט חברים היו לו. הוא ברר אותם בקפידה.מדי פעם היה בא חבר מהכתה אלינו. הם היו יושבים יחד על הספה בסלון ועופר היה מביא לו כיבוד ,במבה או ביסלי.ואז יושבים מרותקים לאחת מתוכניות הילדים. הטלביזיה היתה כל עולמו.
אבל עופר מצא ענין גם בסתם להיות לבד.הוא כתב שירים. ואפילו בחרוזים.גם סיפורים דמיוניים ,כתב ואייר אותם.הוא גם אהב לשחק עם חתולי השכונה , להאכיל ולהשקות אותם.
עופר כלכך רצה כלבלב. אבל אני לא הסכמתי.לא רציתי להכניס חיה אלינו הביתה אפילו לא חיות מחמד…
בילדותי לא הורגלתי לחיות עם חיות מחמד…לא חלמתי שבשלב מאוחר יותר בחיי תשתלב חית מחמד בביתי…
פעם בילדותי היה לי צב,שאספתי ליד הבית.וגם כמה חלזונות ,מה שקוראים ברלה…
הנחתי אותם בשיא הרחמנות על מצע של חסה. החלזונות נמצאו עם הגשם הראשון בגינת הבית.גם כמה תולעי משי היו לי. וכאן הסתיים הקשר שלי עם עולם החי…

עדיין היה משהו שהעציב את עופר.משהושהוא לא כל כך ידע להסביר לי.אבל בעצם כן ידעתי.
עופר שלי היה זקוק נואשות לאבא . לדמות של אב. לדמות אב שתהיה אצלנו כל הזמן .
נכון , דמותה של האם חשובה ביותר בעיצוב נפשרו של הילד בשנות חייו הראשונות ..ככה אומרים…
אבל ,אבא שייקח אותו בזרועותיו החזקות ויקפיץ אותו במשחקים …שיסע איתו לטיולים.גם לטיולי בית הספר וישמור עליו, כשיש נשק עליו…
שיקח אותו למשחקי כדורגל…שיקח אותו לבריכה ויעשו תחרות שחיה.שישחקו שש בש ואבא יתן לו אפילו לנצח…
כל זה היה מאד חסר לעופר.
את החברה של יוסי יואלה עופר ממש אבל ממש תיעב.
היא לא השכילה לרכוש את ליבו.
עופר ראה בה כמי שאחראית ראשית לחורבן חייו.הרסה לו את מערכת היחסים המורכבת של הוריו …מה שלא היה מדוייק ביותר.

אחותי הקטנה דורית. אהבה את הרעיון שהיא כבר דודה. לקחה את עופר איתה לטיולים.גם לפגישות עם החברות שלה מבית הספר. להשוויץ לפניהןעם האחיין המתוק שלה.כל מי שראה אותו היה חייב להתכופף וללטף את ראשו ולצבוט את לחייו. כולם רצו לפנק ולחבק אותו.
למרות גילו הצעיר היו לו שכל ופיקחות כשל נער בוגר יותר. כנראה שיצר ההישרדות של ילדים מהסוג שלו עוזר לפעמים.
באותם הפעמים שנסע לבקר אצל אביו ,היה יוסי לוקח אותו לביקורים בבית הוריה של יואלה.
אז היא ניסתה לרצות אותו.אבל הוא ידע שהנסיונות האלה שלה למצוא חן בעיניו,זה כדי שאביו יסכים להתחתן איתה. והיה לעופר ברור כשמש כי כאשר אביו ישא אותה לאשה היא תשתנה ולא תמשיך להרעיף עליו אהבה מאולצת וידידות מעושה.
ולכן ליד אביו של עופר ניסתה יואלה תמיד תמיד להיות חביבה… אליו .
אבל כשנשארו ביחידות היא ועופר היתה חוזרת להחמיץ אליו את פניה.בקושי היתה סופרת אותו. ואותו אי אפשר לסבן. היה לו ברור שהכל זיוף אחד גדול…………….
…עופר בוא לאכול, קראה לו.
עופר עשיתי ספגטי בולונז כמו שאתה אוהב… היתה צועקת לו מהמטבח, כשידעה שיוסי בטווח שמיעה.
…אין לי תאבון ,היה מחזיר לה.
מאוחר יותר היה נכנס למטבח רעב ואוכל לבד כמו כלב.
האכילה היתה בשבילו צורך קיומי. לא יותר מזה.
הוא כבר חיכה כבר שיגדל מהר כדי לעוף וכמה שיותר מהר ככה ייטב לכולם ובטח גם לו.