כשהתגרשתי – ההתחלה

בדיוק לפני שנה התגרשתי, טוב לא בדיוק שנה וגם לא בדיוק התגרשתי אבל הדיוק הוא עניין יחסי וקטנוני מדי לטעמי.
מאז הספקתי להכיר מלא אנשים, כאלו שבאו והלכו, כאלו שנגענו ורקדנו, כאלו שבאו ונשארו, כאלו שהיו לי למראה וכאלו שסתם.
מאז הספקתי להירשם לקורס ציור ולבטל לפחות פעמיים, לעצב לי מרחב חדש במקום בו אני גר, להתעקש שאני יכול גם לנקות לבד ולא חייב עוזרת, לתקן שוב את הדליפה בגג בעצמי ולגלות כמו תמיד שהגשם שמיד מגיע אחר כך מתעלם מהתיקון ומגחך \"הצחקת אותי…\".
מאז ביליתי יום שלם במקלט בגבעתיים, נושף ושואף ומשמיע קולות עם עוד 25 נפשות שלעולם לא הכרתי לפני אבל איכשהו בסוף כולם נראו הרבה יותר יפים.
מאז הספקתי ללכת עם הרוח ועם גוגל ששלף סדנה בתאריך אקראי שהכנסתי, ולהתגלגל למדבר לשלושה ימים שהחזירו אותי מעט ללב אבל בעיקר עזרו לי רגע לעצום עין ועוד עין, לנקות מחשבה ולהרגע לרגע אחד שהכול בו בסדר, פשוט ובסדר, שמותר בו הכול והכול בו נכון ומדויק בדיוק למה שאתה מרגיש כרגע, עכשיו. בכיתי, צחקתי, בכיתי, צעקתי, צחקתי, רקדתי וחזרתי. אבל משהו השארתי שם באויר במרחב האין סופי של המדבר ומשהו משם חזר איתי.
מאז הספקתי לגלות שבשביל לדוג טונה ולא בקופסה, אפשר להצטרף ללילה לג\'ו הדייג במרינה בהרצליה. שאם כבר השכנה ממול מלמדת פסנתר, אולי זה לא מאוחר מדי 42 בשביל ללמוד לנגן.
מאז הספקתי להיות אבא הרבה יותר טוב, סבלני יותר, מחייך יותר, מקשיב יותר וגם לפעמים מקבל יותר את הרגע הזה שאני כל כך כועס על…. או על…
ובמאז הנוכחי הזה, בו אני ממלמל לעצמי ברגע זה, התחלתי להבין, שהכול בעצם עוד דף בסיפור הזה של עצמי. חתיכת סיפור, עם התחלה מעניינת שכתובה בכתב שלא כולו תמיד היה שלי, על נייר שלוויתי ועם תוכן ידוע מראש.
והנה פתאום, אני הופך דף וכותב לבד, חולם לעצמי ומגלה יותר ויותר מהעלילה של הרומן שלי עם עצמי. ותקשיבו יש בו עליות ומורדות, רגעים משתקים וחוויות מוזרות, אבל הכי יפה לראות בו את הכתב הברור שלי.
לא פשוט היה לפני שנה ולא פשוט היום אבל היי…, \'פשוט\' זה עניין יחסי וקטנוני מדי לטעמי.
באהבה