חייל מהשורה

הוא שכב על הקרקע
כול שהצליח לראות מזווית העין
היה ההרס המוות והקרב
עכשיו גם הוא עוד אחד מהם
עוד חייל מהשורה
כבר לא היה לו אכפת אם ניצחו במערכה או לא
הרי הוא בכול זאת לא יחזור לשום בית
אולי רק לבית הקברות
וזו בהנחה שימצאו אותו כמובן
הוא הסתכל בפני חברו
כול הדרך בג'יפ הם צחקו ממערכון של אורי חזקיה
היה להם אפילו כרטיס לשבוע הבא
חבל …חבל…
פני חברו היו מפוספסים בדם קרוש
עיניו עדיין פתוחות
הדמעות מעיניו כבר התייבשו
אבל היה נידמה לו
שהוא עדיין יכול לראות את מסלולן על פרצופו הקר
הוא ניסה להסיט את מבטו אך הוא לא יכל
לא פיזית
ולא נפשית
גופו התחיל להתעורר מהלם המכה
וזה כאב
זה צרב באופן שלא יכל לתאר במילים
הוא נזכר במשפט שאבא שלו היה אומר לו
כשהיה ניפצע
"כול עוד זה כואב זה אומר שאתה חיי"
"לא לעוד הרבה זמן אבא ,לא לעוד הרבה זמן"
לחש לשמי הלילה
תמיד תהיתי לעצמי מהן מחשבותיו האחרונות של אדם
עכשיו אני יודע
זה קצת מאכזב האמת
חשבתי שהיה בהן קצת יותר משמעות
משהוא שיסכם את החיי
כמו מעין תובנה אלוהית
אך המחשבות שלי הן של אדם שיודע מה הוא הולך להפסיד
כשלא היה פה יותר