חיים? בקושי.
תקשיבי.
ותקשיבי טוב טוב.
את מתנהגת בזוי, אני מתביישת בך.
תסתכלי איך את משתטחת על הרצפה בשבילהם, שורפת הכל כדי שיהיו מרוצים.
איך את מתאמצת.
בזויה.
את מאכזבת את היחידים שאוהבים אותך,
הפסקת לאהוב את עצמך.
את חוזרת על אותה טעות. את בוכה. את מצטערת, את מבקשת סליחה.
ועושה את זה שוב,
ושוב.
ושוב.
ואת מגעילה אותי, ואותו, ואותה.
ואותי.
אני רוצה לראות, רוצה לראות שתעשי את זה שוב. יש גבול לטמטום.
תסתכלי על עצמך. איך את מתנהגת, מה את אומרת.
תקראי את המילים.
תתביישי.
דו פרצופית.
שקרנית.
כפיית טובה.
כל החיים שלך הם הצגה, ואת חלק מהקהל, צופה ובוכה מהטעויות של הדמות הראשית.
מהטעויות שלך.
וכן, אני אשלח בך חצים בוערים. בדיוק במקומות שכואב, כי אני שונאת אותך בכל מאודי.
זולה.
השקיעו בך! את עשויה מיהלומים!
ומתנהגת כמו אפר.
חסרת ערך.
אני כותבת כדי להכאיב לך, כותבת כי מגיע לך רע.
מקבלת טוב ונותנת רע.
ואני?
הרי שאני היא את.
תגובות (2)
זה נשמע קשה(כאילו פוגעני)……
קרה משהו?
בכל זאת, זה מנוסח ממש יפה ^
אוי…
גבי, מה קרה?
הסיפור מקסים ומרגש, וכואב וקשה, ונראה כאילו הוא לא המצאה, אלא פריקה מוחלטת של הרגשות. והשורה האחרונה מבהירה שהסיפור הוא עלייך. נכון?
מה קרה? :(
אני באמת רוצה לדעת אם קרה לך משהו כזה או אחר שגורם לך להרגיש רע. זה חשוב לי!
את חשובה לי. אם את לא רוצה להגיד כאן, תוכלי לכתוב לי במייל?
ובקשר לסיפור ; אני מרגישה איכשהוא הזדהות, בכל מיני דרכים, לא רק עצמית משום-מה..
הכתיבה שלך ברמה גבוהה ומרגשת מאוד, וכמו בסיפור שלך האחר, של הנערה עם השמלות, עוררת בי מליון רגשות ותחושות שונות ומשונות.
נהנתי לקרוא, אך גם כאב לי מאוד. כי הסיפור משקף את רגשותיך, לא כן? והסיפור עצוב וכואב, ואם כך את מרגישה, זה לא הנאה עוד בשבילי, אלא כאב כהזדהות איתך. חשפת בפניי את עצמך בצורה מכאיבה אך מיוחדת.
המשיכי לכתוב! הכישרון שלך עצום!.
ותעני לי בבקשה אם משהו רע קרה, ואם כן, מהו.. בסדר?
אני דואגת לך. ❤