חלודה

החלודה שעל המנעול התאימה באופן מושלם לצבע החלוד של המזוודה הענקית ששכבה על הרצפה, לצד עוד חמש מזוודות זהות.
ארגו נעל את את המזוודה ותלה את המפתח על שרשרתו.
כל האווירה, למעשה, הייתה חלודה ומתכתית ומרה ונחושתית, והביתה היה מקופל על ארבע בחמש מזוודות.
ארגו הביט באשתו נלי, שהחזיקה את רונצ'וק הקטן במנשא תינוקות מאולתר מצעיף, ואיך שגרנבל עמדה במבט התיכוניסטי המרגיז והמרדני שלה, ויציבה של גמל. אולי זו אשמתו, שקרא לה גרנבל, זה נשמע הגיוני בזמנו, לקרוא על שם סבתא שברחה מגרמניה.
"הבית ארוז," הודיע ארגו. "צריך להגיע לנמל תעופה,"
"אנ'לא הולכת," הודיעה גרנבל, במבט ההוא שתמיד גרם לו לרצות להעיף לה סטירה.
"זה לא נתון לוויכוח, יש לנו טיסה לתפוס."
"הבטחתי לסבתא."
"סבתא מתה, גרנבל."
"היא ברחה מגרמניה, למה שנרצה לחזור לשם?"
גרנבל חזרה על השאלה הזו מאז שארגו הודיע למשפחה שהם עושים טרנספר לגרמניה, בחירת מילים גרועה, חשב לעצמו. אבל אזרחות גרמנית זה מה שיש. ועושים מה שבטוח למשפחה שלו.
"כי גרמניה בטוחה," ענה לה ארגו.
נלי הביטה בו במבט המיואש שלה. נגמר הכסף לכדורים של דיכאון אחרי לידה.
"טרנספר לגרמניה, כמה אירוני," רטנה שוב. היד של ארגו התחילה לרעוד מזעם.
"לא בטוח כאן."
זה לא סיפק את גרנבל, היא בהתה במזוודה שלה בכמיהה, לפרוק אותה ואת הבית.
"יגייסו אותי גם אם תברחו לגרמניה."
היד של ארגו נורתה מעצמה לפניה של גרנבל, והשאירו סימן אדום ופועם.
גרנבל לא הגיבה, עיניה התחילו לנצוץ בעיקשות וזעם וכאב של דמעות שמאיימות לצאת. היא בלעה את הרוק ועמדה שם עוד זועמת. רונצ'וק הקטן התעורר והתחיל לבכות על כאבה של אחותו. נלי לא הגיבה.
"תצאו לאוטו," פקד ארגו. נלי לקחה את המזוודות והתחילה לגרור אותן לכיוון האוטו בעוד רונצ'וק בוכה במנשא ומאיים להעיר את השכנים באמצע הלילה של הבריחה.
גרנבל עוד עמדה שם במבט העיקש שלה, שמבהיר שהיא לא תיסוג מעמדתה.
"לכי תשטפי את עצמך והגישה הזו, עוד עשר דקות תחזרי לאוטו, שולא תחשבי לרגע אחד שאני אהסס לגרור אותך בכוח, זה מה שטוב לנו," ארגו השתופף אליה ולחש את המילים בזעם, ידו חזרה לרעוד.
"לא."
עוד סטירה, על הלחי השניה, הדמעות שנצצו בעיניה זלגו בשתיקה הזועמת שלה, והרצון העז להישאר ולהילחם על המדינה שלה, על הכבוד שלה, או על חרא כזה או אחר.
"לכי תתקלחי."
הוא תפס ביד שלה ודחף אותה לכיוון המקלחת. כמה מרגיזה בתו הבכורה. אולי עדיף שהיא לא תיסע איתם, אם היא רוצה שתתגייס, שתילחם, שתיהרג, ואז הוא יגיד 'אמרתי לך'.
ארגו יצא לאוטו, הוא התניע את המנוע כשאזעקה התחילה לילל. הוא פתח את המזוודה בידיים מהירות והלביש על אשתו ובנו בצעיר את המסכות שלו. את המסכה שלו הוא לבש מהר וכבר לרגע נרגע, עד שהוא נזכר שגרנבל במקלחת והמסכה שלה כאן. הוא תפס ורץ לכיוון הבית הדומם, כשהוא היה בכניסה הוא ראה את הטיל הכימי מתפוצץ לו בחצר.
אולי הנזק לא נורא, אולי הוא עוד יצליח להציל אותה, חשב כשהוא רץ למקלחת.
גרנבל אפילו לא נכנסה להתקלח, פניה רטובות ממים שפתוחים בכיור, ועם הווילון של המקלחת היא השתלשה מהתקרה.
לגזים מהטיל הכימי היה צבע, טעם וריח של חלודה.