חלום

חלום,ערבוב של צבעים,של דמויות,של התקוות הכי גדולות,של הפחדים הכי חודרים,של הרגשות הנשכחים ביותר,המילים שלא נאמרו,המקומות של ביקרת בהם,הרגשה חמימה ומסתורית שעוטפת אותך מכל עבר.
אחרי יום עבודה ארוך,שכלל לעמוד מול מכונה ענקית,שעות על גבי שעות,נסיעה באוטובוס צפוף ממבטים,והגעה לבית אפלולי ומאובק, "אני חושבת שאני צריכה מקלחת" הייתה אומרת לה אימה הלן,מיד עם הגיעה,היא הייתה מסתכלת על פנייה המקומטות ,מבטה חודר למרות עינייה הטרוטות.
בימי הקיץ שהייתה מסיימת לקלח ולהלביש בעדינות את אימה,הן היו יושבות על הספה הכחולה ורואות טלוויזיה,היא הייתה צולה להן תירס ושתיהן היו מכרסמות את הפלחים,ומביטות בעיניים כלות בעולם שניצב מבעד למסך. אנשים יפים מתאהבים,מצילים חיים,חווים טרגדיות במקריות מפתיעה,משקמים רת חייהם מחדש ועדיין נראים כ"כ יפים ומאושרים.
לאחר מכן,הייתה שוכבת במיטתה,מסתכלת לעבר התקרה,שהלכה והחליפה את השמים בעולמה,פעם שהייתה ילדה השמים היו מלאים בכוכבים אך ככל שבגרה הכוכבים נעלמו, לפעמים הייתה חושבת לעצמה שזאת מטאפורה חמוצה על חייה, "זה בגלל זיהום האוויר " אמרה אימה, "כבר לא רואים כוכבים יותר."
הם תמיד נמצאים שם היא זכרה,גם כשהם לא נראים ,הם עדיין שם,רחוקים מתמיד.
לאט לאט הייתה מתחילה לחלום,הם היו באים לה בקלות החלומות,אפשר היה להגיד שהיא ראתה אותם ביותר בהירות וצלילות מאשר ראתה את העולם האמיתי.
היא הופיעה תמיד שם ,לא כעצמה,כמישהי יפה יותר,חכמה יותר,שתמיד אומרת את הדבר הנכון. משוחררת מכל הפחדים והדאגות.
אפילו חלום שחזר על עצמו היה לה,חלום בו היא לבדה בעולם או שאולי לא הייתה לגמרי לבדה,אבל בהחלט לא היה למי לשים לב ולדאוג יותר.היא הסתובבה ברחבי עיר גדולה ומצוירת שאותה לא ראתה מעולם,שומעת את הגלים מתנפצים מרחוק ומרגישה שהיא מבצבצת מבעד למסך של מישהו שרחוק ממנה, מרגישה שהעולם צופה בה ,נוצר למענה ,רוצה בה..
באיזשהו שלב היא הייתה עולה למעלה,לא עפה,לא פורשת ידיים או מצמיחה כנפיים,פשוט מרחפת,ללא הסבר,מרחפת במעגלים בעיר שלא הייתה דומה לדבר שהכירה,מרחפת רק עם עצמה,עם נפש שכבר אינה פצועה יותר,מרחפת בלילה בודד וברחוב שומם מאנשים ,מרחפת מעל שמים מלאים כוכבים.