חמוד חמוד אבל …

אני לא יכולה בלעדיו.
חודש זה כבר יותר מידי לדעתי.
אני אוהבת אותו כול כך !
אני אוהבת לחבק אותו,
לנשק אותו, ללטף אותו !
אני אוהבת את הצבע שער הזהוב והחלק שלו, שבאופן טבעי פונה לצד ומזכיר לי ערס.
אני אוהבת איך שהוא מסתכל אליי, עם העיניים האפורות שלו.
אני אוהבת איך שהוא עסוק בעצמו, זה מצחיק אותי.
אני אוהבת איך שהוא לפעמים לא מבין מה אני רוצה ממנו, זה מצחיק אותי.
אני אוהבת להרים אותו !
להרים אותו ולחייך אליו.
לצחוק מהחיוך האמיתי והתמים שלו.
אבל פתאום, באמצע הרגע המאושר הזה, הוא חייב להרוס את הרגע והוא..
יורק עליי !?
כאילו באמת ?
מזל שהפה שלי לא היה פתוח.
טוב מה ציפיתי מתינוק בן שנה ?
שכשהוא יראה מטרה ליריקות שלו ויפספס את הרגע ?