חשבתם פעם על החיים?

חשבתם פעם על החיים?
הסתכלתם סביב?
אמרתם: איזה כיף,
אני אוהבת את זה?
פעם הסתכלת על החיים של אחרים?
ריחמת?
אמרת: מזל שזה לא החיים שלי?

אבל היו פעמים שהתעצבנת?
הסתכלת על חיים מאושרים של אחרים,
הרגשת שאתה שונה,
שאתה מוזר,
שאתה לא כמו כולם.

יש כאלה יגידו,
'טוב שאתה מיוחד,'
אבל אתה תרגיש אחרת,
לא מיוחד, מוזר.
לפעמיים בא לך להיות כמו כולם,
לא לעשות פדיחות,
להיות מושלם,
להיות מצחיק ומקובל.
אבל לרוב,
זה לא קורה,
זה די מבאס.
אבל יש לך חבר שאתה מרגיש שהוא נאמן?
שיושיט לך יד בעת צרה?
אם כן,
אז לא צריך יותר.

יש כאלה שצוחקים?
קל להגיד, אל תתייחס,
אבל בכל זאת, זה קשה.
קשה פשוט להתעלם,
לשכוח את זה.
את הצחוקים, הפדיחות, המוזרות.

אז למה את רוב הרגעים הטובים אתה לא זוכר?
למה את הקטע שבכית אתה זוכר?
את המבט של כולם, אתה זוכר.
גם כשהצחקת,
הרגשת מובך,
מבט שכולם מסתכלים
וצריכים לקחת ביטחון
ולהמשיך.

אז מה אני מבלבלת במוח?
כשלי בעצמי אין את החברה הכי טובה,
כשלי אין את הביטחון
כשאני עדינה וביישנית,
אבל פשוט בא לי להגיד,
שזה פשוט לא קל לדבר על החיים.
וגם משעמם לי נורא,
אז באלי לכתוב קצת.