"יהיה בסדר, אה?"

עברתי היום ברחוב… ראיתי בחורה עם תלתלים. היא ישבה ובכתה, בלי קול. רק לפי דמעותיה יכולתי לדעת שבוכה היא.
רציתי להתיישב ליידה ולומר לה:
\"תני לי לנחש, טוב? טוב.
אז היית קצת בדאון, אולי זה המצב בכללי או סתם סיטואציה לחוצה. המצב רוח שלך היה בטח ברצפה ובכלל לא צחקת ושמחת כמו שאת בטבעי.
החברות שלך הכריחו אותך לצאת מהחור שלך ולהתעורר והציעו ללכת לים או למועדון.
אז לבשת את הבגד ים הכי מושקע, וחייכת יפה למראה לפני שיצאת כן? בטח שכן.
הם הביאו קבוצה של בנים. יפים מידי, כנראה. ורק אחד לא כל כך הטעם שלך. אבל הוא חייך יפה ואמר "שלום" ואת הנהנת בראש והתקדמת הלאה.
והיה שם את ההוא שאת דלוקה עליו כבר כמה וכמה זמן.. ועוד כמה חתיכים.
אבל את… עם החיוך היפה ונתוני הגוף הלא מביישים בכלל, לא כבשת אף אחד מהם. כנראה. כי ההוא שאת דלוקה עליו, דלוק על מישי אחרת, וכל שאר החתיכים? מחפשים בחורות זרות להתחיל איתם.
ואת… את נשארת עם נתוני הגוף הטובים, והחיוך המזוייף והרמקול. עם שירים קצביים שדפקו לך על הרקה כמו פטיש, ולא הוסיפו לאלכוהול שזרם לך בדם.
והוא ישב שם וחייך.
ואמר לך משפט פה ומשפט שם, ואיכשהו התחברתם. למרות שהוא לא הטעם שלך בכלל.
עד לפה אני צודקת כן? בטח שכן.
ועברו ימים והתחברתם. למרות שהוא לא מושך אותך בכלל. והוא אמר לך כמה את יפה וכמה את חמודה ומוצאת חן בעיניו. ובניגוד לכולם, הוא לא אמר לך "בואי נפגש, אבל במקום שקט, בלי אנשים" תוך כדי שהוא רומז שהוא מנסה להזרים אותך, לא.
בניגוד לכולם הוא אמר לך "היי, אני מתגעגע. אולי תבחרי יום, ונלך למקום כלשהו שאת תבחרי?" צחקת לעצמך, וחשבת שאין לו עמוד שדרה.
ואז בטח ענית לו שאת רוצה שתלכו לסרט, והוא היה מאושר.
ומכאן והלאה זו הסטוריה.
נהייתם זוג.
עדיין צודקת, כן? בטח שכן.
עברו חודש וחודשיים והיית מאושרת כמו שלא היית המון זמן. וויתרת כבר על המון אנשים שקרובים אלייך בגללו. אבל התחלת להרגיש את תחושת ההרגל, שמרגישים כשנמצאים המון זמן עם מישהו… ופתאום הבעיה הזו, שאת לא נמשכת אליו בכלל, זו שחשבת בהתחלה שזה לא מה שיקבע, אז פתאום זה כן קבע, ודיי הציק לך. וגילית עליו המון דברים שלא כל כך ציפית שיהיו בבן הזוג שלך. והוא המשיך לאהוב אותךך עד הגג ולהרעיף עלייך אהבה אבל את לעומת זאת, רק התרחקת.
ואז יום אחד בהיר, אחרי שכבר המון זמן את נלחמת על הקשר הזה בכל נשימה שלך, את מגלה באורח פלא שהוא בגד בך.
אני צודקת כן? בטח שכן.
הוא שבר לך את האמון. בערך.
תני לי לנחש, אוקיי?
אז היית קצת בדאון, אולי זה המצב בכללי או סתם סיטואציה לחוצה. המצב רוח שלך היה בטח ברצפה ובכלל לא צחקת ושמחת כמו שאת בטבעי.
החברות שלך הכריחו אותך לצאת מהחור שלך ולהתעורר והציעו ללכת לים או למועדון.
אז לבשת את הבגד ים הכי מושקע, וחייכת יפה למראה לפני שיצאת כן? בטח שכן.
אבל הפעם, הפעם למדת מטעות. על הטעות הזו את לא חוזרת.
היום, היום כבר לא תחשבי שאם החיוך שלך יפה ויש לך נתוני גוף טובים הוא יתאהב בך. כי הוא לא. הוא יתאהב בחיוך שלך, ובנתוני הגוף. וכשאלו ימאסו עליו, הוא יתאהב בחיוך ובנתוני גוף של מישהי אחרת. אני צודקת כן? בטח שכן."

במקום זה פשוט עברתי שם, וראיתי אותה בוכה. אבל שתקתי. בלי "תני לי לנחש" ו"אני צודקת כן? בטח שכן." במקום זה פשוט צעקתי לה "היי, את שם, עם התלתלים." והיא הרימה עיניים נפוחות ושקטות.
"יהיה בסדר, מבטיחה לך. מאמינה לי?" היא חייכה חיוך קטנה והנהנה.
"יהיה בסדר, אה?" היא שאלה.
"מבטיחה" עניתי.
ואני צודקת. כן? בטח שכן.