המעודדת
מקווה שאהבתם! ההשראה שלי הייתה "שרונוקי" תודה לך!

יום הולדת "שמח"

המעודדת 11/04/2014 783 צפיות 8 תגובות
מקווה שאהבתם! ההשראה שלי הייתה "שרונוקי" תודה לך!

"אולי תנסי בכול זאת?" הוא ביקש.
"לא" עניתי חד משמעית. "נו דנה, החבר'ה פה. אל תשפילי אותי" איים.
"אם כך, אנחנו גמרנו." אמרתי וקמתי מהבר.
הוא תפס בידי בחוזקה.
"לא" אמר. "אנחנו לא גמרנו, אלא אם כן אני אומר אחרת. מבינה?!" נהיה אלים.
"שתית יותר מידי או משהו?" שאלתי.
"אנחנו. גמרנו" חזרתי על דברי וניערתי אותו מעלי.
"זה מה שאת חושבת…" אמר ותפס בשתי ידי.
הוא הוציא את אולרו מכיסו ושלף סכין.
הבטתי בה באימה. היא הייתה חדה, ונצצה באור העמום של הבר ההומה.
"לחדר האחורי…" מלמל.
"דן בבקשה…" ניסיתי להפיח בו קצת היגיון.
חבריו הריעו והרימו את הבירות שלהם באהדה.
"מה דעתך על שלישיה?" הצטרף חבר של דן וקרץ לחבורה שנשארה בבר.
"בבקשה לא…" יבבתי.
"קדימה בייבי" אמר דן וחייך את חיוכו המגעיל.
"רוצה להתחיל עמית?" אמר דן ברגע שהגענו לחדר האחורי.
"בטח…" מלמל דן והוריד את חולצתי.
בכוח הוא הצמיד אותי אל הקיר והתיישב עלי.
הוא היה כבד והסריח מזיעה ואלכוהול.
הוא תפס בכוח בשדיי ומחץ אותם. נבהלתי. "די!" צרחתי והדפתי אותו מעלי.
פחדתי כול כך. לא ידעתי מה לעשות.
מנהל הבר הגיע.
"החוצה!" צרח. "מיד!" גירש אותם מן המקום.
"ובפעם הבאה שתחזרו לכאן, אני אתקשר למשטרה!" הוסיף כאיום.
דן ועמית הלכו מן המקום, מאוכזבים ומעוצבנים.
ואני?
נשארתי קפואה. משותקת.
צמודה לקיר המעופש בבר המקופח.
"את בסדר?" התקרב אלי.
לא הבטתי בו.
בהיתי ברצפה בדממה.
לא יכולתי לומר דבר.
מה היה לומר?
"הם עשו לך משהו?" שאל שוב.
לאט לאט הנדתי את ראשי לשלילה.
"הם רצו" לחשתי לאחר דקות ארוכות.
"לפגוע בך?" שאל.
"שלישיה…" מלמלתי וסוף סוף יצאו הדמעות.
הוא חיבק אותי. וכיסה אותי שמיכה דקה. הוא לקח את הטלפון מהתיק שלי וחייג לאימי.
במשך כשתי דקות הוא דיבר איתה, עד שלבסוף היא באה יחד עם אבי.
הם חיבקו אותי בחום ואהבה שלא קיבלתי כבר זמן רב.
הרי למה אתם חושבים שהסתובבתי עם דן וחבריו?
כי אהבתי את זה?
כי לא היה לי אף אחד אחר…
חשבתי שאני לא רצויה…
טעיתי.
אני מודה.
הפלתי את זה על עצמי.
זה אשמתי.
אולי בבגדים שלבשתי?
הם לא כול כך חושפניים….
יצאתי החוצה לנשום לרגע, בזמן שהורי הודו למנהל.
השמיכה עדיין עטפה את גופי הדקיק.
הרוח צלפה בשערי החום ועיני כמו נשאבו אל תוך שמיי הלילה השחור, כמעט קראו לי לבוא אליהם.
"היי דנה!" פתאום ראיתי את דן ועמית.
"מזמן לא התראינו הא?" התלוצץ.
הלכתי לאחור בפחד.
"תירגעי. כולה שכחתי לומר לך משהו" אמר במעט רוגז.
"יום הולדת שמח" והמשיך בדרכו.


תגובות (8)

אממ.. אני לא יודעת בדיוק מה לכתוב. זה ממש יפה. אהבתי מאוד.

נ.ב- תעשי הרשמה. דחוף. אני חייבת לכתוב משהו ממש ארוך.

11/04/2014 06:15

ותודה?….

11/04/2014 13:24

אני חייבת להיות כנה. קראתי את הסיפור בערך שבע פעמים וכל פעם נבהלתי מחדש, כל פעם הסיפור עורר בי רגשות עזים וממש פחדתי.
כן הייתי מוסיפה קטעים קצרים. הגרירה שלה אל תוך החדר האחורי, הלבוש של דן ומנהל המקום, הפחדים שהיא הרגישה באותו הרגע, טריקת הדלת שבה נכנס המנהל וכולי.
הסוף גרם לי לשוק אדיר.
הרעיון של הסיפור אדיר וכואב. יש לך רעיונות הפלאים ואני מקווה שאת מבינה שזו ביקורת בונה.

13/04/2014 09:41

    בטח שאני מבינה שזו ביקורת בונה!
    ואני גם מודה לך עליה.
    את צודקת, הייתי צריכה להוסיף טריקת דלת דרמטית ולתארטיפה את האנשים והבר, אבל ממה שזכור לי כתבתי את זה בזמן עייפות.
    אבל תודה!!

    12/06/2014 18:16

זה חזק ומדהים.
יכולים להוסיף עוד טיפה תיאורים אבל אהבתי את זה נורא.
חזק ומפתיע. מדהים.

13/04/2014 10:13
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך