יומנה של חנונית חזרתי ובגדול!

אני מבקשת סליחה מראש.
אני קראתי את הפרק הזה וגם את קודמו, ושניהם היו פשוט… את יודעת מה, אני לא יורדת על תכנים, אבל אני חייבת לומר שזו קלישאה. נערה בתיכון חדש, היא מאותגרת חברתית (או ״חנונית״, כמו שאת מעדיפה) והיא מאוהבת.
בעיר הספרים (אחח… הימים המעצבנים הללו) כל ספר שלישי היה בדיוק על זה, ואם תכתבי שם כנראה תזכי לתשואות ולהערצה שנמשכת בדיוק יום. (כן, כל הספרים שם נגמרים אחרי כמה ימים, כשהם לא בדף הראשי יותר.)
אז מספר הערות:
1. אפילו בספר (שאני שונאת) יומני החנונית, ניקדו נכון. ולא, לא קראתי, אבל אם הוציאו את זה לאור, אני חותמת לך שזה היה מנוקד נכון. כאן הניקוד די בינוני.
2. יש לך די הרבה שגיאות כתיב, זה מפריע בעין. יש גם מקומות שיש בהם י׳ למרות שלא צריך. כמו ״ליכתוב״.
3. מתקפת סימני הקריאה, היא כאן! כשאת כותבת סימני קריאה מותר לך לכתוב עד שלושה סימני קריאה, יותר זו הגזמה.
סליחה אם נשמעתי מתנשאת, גם אני קיבלתי ביקורת קשה בסיפורי הראשון. חבל שלא ידעתי לקבל אותה…
-קטניס אוורדין

כן, תראי מקנזי, איך אני יגיד את זה?…. אני פשוט יגיד:
יש יותר מדי סימני קריאה, עדיף עד שלושה. אני לא אתלונן על שגיאות הכתיב כי אני מבינה אותך לגמרי עד ליפני שבוע בארך היו לי מלא שגיאות כתיב. וגם אני יודעת שאת מנסה בלי, זה לא בשליטתך, אני מבינה אותך.לא אהבתי איך שאמרת שנהפכת למקובלת, היה עדיף לציין בפרק כל שהוא איך היא נעשתה מקובלת. ועוד דבר אחד, לדעתי זה פחות כיף שאת מראה איך הכל טוב והעולם ורוד. אנשים לא נמשכים לסיפורים שהכול ורוד ויפה בהם, כך גם לא השארת את הקוראים במתח לקרוא את הפרק הבא. אבל אני בטוחה שבפרק הבא תשאירי אותנו במטח(:
ואל תעלבי, זה בסדר לכבל ביקורת. ויש עוד כמה דברים קטנים שתזכירי לי להגיד לך בכיתה.

למה הפסקת לכתוב?