ימים קשים

ים של חברים היה לו.
מגוון מיוחד מכל המינים והטיפוסים,רובם היו פעם חיילים שלו. הלכו איתו באש ובמים.
בין החברים האלה היו גם שועים ,מלח הארץ. חבריםטובים באמת ששמעון שמר איתם על קשר רצוף מאז ומתמיד.ביניהם היו כאלה שחיו באשפתות וכאלהשעיסקיהם חובקים עולם.כאלה שמגלגלים מליוני דולר בהבל פה,וכאלה שבקושי הפרוטה מצויה בכיסם ולא יודעיםפילו אם תהיה להם ארוחה מחר. כל אלה היו באים אליו לשמוע בעצתו,לכולם היתה לו אוזן קשבת…לכולם היתה שמורה אצלו עצה טובה בעת צרה ובימים קשים.
לא אחת היו מתקשרים אנשים אליו באישון לילה, מחוץ לארץ או בתוכה, רק כדי לשמוע את קולו המרגיע ואת מילות העידוד שהיו כמו כדור ארגעה בעת אפלה גדולה.
אבל גם בימים כתיקונם היו החברים הטובים שומרים על קשר רציף עם שמעון שהיה מוזמן תמיד לכל אירוע ומקפידלהשתתף בכל השמחות של כולםוגם הולך לנחמם בימי אבלם.
החבר הטוב במיוחד,שמאז ביתה הספר העממי נקשרה ביניהם ידידות אמיצה,היה עזריאל או עזרי כמו שהחברההטובים קוראים לו.אצל עזרי ישבו החברים ,ערבים שלמים רואים יחד טלביזיה,סרטים כדורגל ,כדורסל פיינל פור מונדיאל דרבי אולימפיאדה כל הארועים הספורטיביים החשובים והנחשבים,מפטפטים שותים מנשנשים טועמים ובעיקר צוחקים ומתבדחים.
עזרי ארמה היה בן למשפחה נובו רישית .להוריו היו עיסקי שטיחים וילונות וריפודים.העסק הלך ושיגשג.הם המשיכו להתעשר.לפתע לקה אב המשפחה בליבו ונפטר.
שלושת הבנים לבית משפחת ארמה התגייסו להוביל את העסק ולהמשיך במסורת האב.אמם שהיתה כבר אשה מבוגרת,נתנה להם יד חופשית בניהול העסק.

אצל עזרי התארחו כאמור כל החברים,כמעט בכל ימות השבוע.
היתה לו וילה מרווחת,מצויידת כראוי עם רהוט אופנתי מעודכן.הפאר היה זועק לשמיים . אשתו לינה שהיתה מבוגרת ממנ בכמה שנים החזיקה אתהבית ביד רמה.שלושה ילדים היו להם והבית כאמור נצץ והבהיק מניקיון ומעושר.לינה אהבה יותר מכל לשפץ את הבית וגם היתה משפצת מדי פעם את תוי פניה ואת גופה.
עזרי היה ילד מפונק.מאז ומתמיד החיים חייכו אליו והוא אליהם.את המילה ל א הוא כמעט ולא הכיר.בגלל בעיות קלות בבריאותו,הוא הצליח להשתחרר משרות צבאי.תמיד גיחך על שמעון שעדיין הקפיד ללכת למילואים.
באחד הימים התקשר עזרי לשמעון , כולו נסער ונרגש.
באותו זמן עלה במוחו הקודח רעיון מופלא , לפתוח עסק חדש.כולו שלו בלבד.בסגנון קפה אינטרנט, או קפה ומאפה כזה… הוא פנה קודם לאמו שתעזור לו לממש את הרעיון הנחמד.אמו הזקנה וחסרת המוטיבציה הפנתה אותו אחר כבוד לאחיו הבכור משה,שהיה ידוע לכולם כאיש ריב ומדון.נודע בעיר כעושה צרות סידרתי.
האדון משה סירב באופן ברור והחלטי לבקשתו של אחיו הצעיר והוריד אותו מיד מהעץ הגבוה של היוזמה. לדעתו זו רק סתם גחמה של רגע ותו לא.למרות הסבריו המדוייקים וטיעוניו של עזרי ,כאילו הדבר מקדם את עסקיהם,שלל משה את הרעיון במיידי.
ופה נכנס לתמונה שמעון בעלי.שבהנף עט חתם לחברו היקרד משכבר הימים על טופס ערבות תמים בבנק הפועלים ,כדי למלא את משאלתו של עזרי .
כאמור מכל שלל החברים הטובים והותיקים של עזרי,דווקא נבחר שמעון,שנחלץ מיד למשימה.
שמעון תמך בעזרי וייעץ לו.בכלל מאז ומתמיד היה איש סודו.עזרי ביסודו לא היה ידוע כאיש עסקים ממולח בלשון המעטה…כמו שמעון שידע לגלגל כספים וידע לקבל הטבות שונות מכל מיני בנקים.באישיותו הכריזמטית הוא הצליח להקסים גם נשים וגם גברים , במילה טובה ובחיוך זוהר.אבל שמעון עם כל חוכמתו ופקחותו ,מסתבר היה תמים.הוא לא האמין שעזרי עומד להפיל אותו בפח. שעזרי בכלל לא מתכוון לשלם את ההלואה שלקח .
ואז התחילו הבעיות. הן לא באות במהרה.הן צצו להן אחרי ששמעון כבר שכח בכלל שחתם פעם לחברו באותו אחר הצהריים מר ונמהר. כמו נשיקה ,ואחר כך הריון לא מתוכנן…
לפתע התחילו להגיע מכתבים רשומים עם חותמת של בית המשפט המחוזי.ואחריהם הגיעו גם אנשי ההוצאה לפועל ואיתם המעקלים.
בפורים. יום בהיר אחד.חזרתי הביתה בשעת צהריים מוקדמת. ליד הבית עמדה משאית הובלה ענקית מהסוג של הובלות רהיטים ופסנתרים.התכולה של בביתי היתה כולה עליה.
השכנה ממול עדינה שאלה בחוסר טאקט…אתם עוברים דירה….
לא עניתי.
עליתי במרוצה במדרגות,מדלגת שתיים ביחד.
יובל ואור עמדו בוכים ליד הדלת הראשית.
מסתכלים בעיניים דומעות איך המעקלים, גברים מסורבלים ובוטים עוקרים בכח את מכונת הכביסה ,זורקים את הכביסה הרטובה על הריצפה המטונפת מצעדיהם…מוציאים את הטלביזיה מהסלון וגוררים את שולחן המחשב והמחשב. את שולחן האוכל והכסאות .את המיטות בחדרים הם השאירו , אסור לקחת את הריהוט הפשוט וההכרחי.
התחננתי אליהם, לליבם הקשוח,בבקשה תשאירו לפחות את הטלביזיה בחדר של הילדם. זה פורים,שיהיה להם לפחות משהו לראות…
הם אפילו לא העיפו בי מבט.דמעות של ילדים ,מזמן כבר לא עושות עליהם רושם ובטוח לא של אמא שלהם.
הבית נותר כמעט ריק.
ישבתי על הריצפה.הייתי המומה ועייפה .המומה מהאדישות של היצורים חסרי הלב האלה שמבצעים כמו רובוטים את עבודתם.
שעה קלה אחרכך הגיע עזרי. מישהו כנראה הודיע לו.
לבוש כמו תמיד בהידור,מחזיק בטלפון נייד משוכלל ומודרני ,מפתחות הבמוו מצלצלות בידו.
מה קורה רונה…
אני לא מאמין…
אני אבדוק את זה תאמיני לי אני לא אשם …בחיי…
עוד היום אלך לשם ואסדיר את החוב.הכל יחזירו לכם.
יהיה בסדר , ,תסמכי עלי…
למחרת הלך שמעון למשרד ההוצאה לפועל .הוא שילם מכספו את הסכום.
בשעות הצהריים המאוחרות החזירו לנו את הרהיטים והטלביזיה. המחשב היה שבור.הספה היתה קרועה ומלוכלכת בגריז.
יותר כבר לא שמענו מעזרי.
את הכסף הוא לא החזיר מעולם.
אכזבה תסכול וצער ,מלחמות בבתי משפט והוצאה לפועל ,משבר עקב חברות נכזבת וחברות מרה כלענה,כל זאת ועוד יותר היו מנת חלקו של שמעון בשנים ההן.
כשנה אחר כך חלתה אמו רוזה במחלה סופנית.נכנסת ויוצאת מבתי חולים. בגיל צעיר יחסית הלכה לעולמה.
אביו של שמעון,מצער ומשברון לב על מותה ללא עת של אשתו לקה בהתקף לב פתאומי ונפטר.
ועזרי ,הוא דווקא המשיך לעשות חייל .הקפה והמאפה שלו היה מוקד עליה לרגל. צעירים וצעירות יושבים בשולחנות המעוצבים בקפה שלו המהודר והמפואר ומעבירים את זמנם על כוס אספרסו ,מקיאטו ועוגות שטרודל וגבינה.
אשתו ,לינה היתה כעזר כנגדו בחנות.מטופפת על עקביה הגבוהים בחצאית מיני קצרצרה.
עכשיו הם כבר עברו לוילה מטופחת בבנימינה.כדי שיוכל לחמוק מידו הארוכה של החוק.
למען הסדר הטוב הם התגרשו ,כמובן גירושים פיקטיביים וכל הרכוש הועבר על שמה של גרושתו הגברת לינה ארמה.
מנגד,משרד התווך של שמעון ושותפו משה הלך מדחי לדחי. הם התחילו לפטר עובדים שלא היו ממש חיוניים ואפשר היה להסתדר בלעדיהםץכמעט עמדו לפני סגירת העסק.
הלקוחות התמעטו…הבודדים הדירו את רגליהם והלכו למשרד אחר.מצב בריאותו של שמעון הידרדר.הוא היה שפוף ועצוב. בקושי היה אוכל.בקושי דיבר …תיאבון כבר ממש לא היה לו ובלילה נדדה שנתו.
עננה שחורה ענקית התקרבה במהירות לעברנו.אבל עדיין לא ראינו אותה, רק חשנו בה.