יש לי סגנון .

אני מאחרת לכול מקום .
אני לא שמה על ילדים .
אני קמה מתי שבא לי .
המורים אוהבים אותי כי אני משקיעה בחומר .
אני נחשבת חנונית .. אבל אני לא ממש שמה על זה .
תמיד יש לי מה לעשות .
אני יכולה להיות 17 אנשים שונים .
הקשוחה , המוזרה , החמודה , הספורטיבית , החנונית , המאחרת , הלא אופנתית .
כולם ? אני .
יש לי סיגנון .
הרבה לא אוהבים אותו – אבל מה שכן ?
כולם מופתעים ממני .
אני כבר לא הילדה החלשה שהייתי .
לפחות .. לא מבחוץ .
אני עברתי שינוי – שינוי לטובה .
כולם חושבים שהם צוחקים עליי –
אבל אני ? צוחקת עליהם .
בפרצוף .
כן .. יש בי אכזריות .
לא הייה לי את זה .
אבל הכעס ? הלהבות של הזעם ? שזורמות בעייני ? נוצרו מהם .
אני זורחת מכוח .
לא כול אחד רואה אותו – אבל כולם שמים לב אליו .
אני אוהבת לנאום נאומים .
אני אוהבת לשכנע את הקבוצה .
לכן בחרו אותי במועצת התלמידים בלי שהגשתי מועמדות .
ילדים מפחדים ממני
מהכוח שלי .
אני לא משפילה ילדים שלא עושים כלום .
אני מילה מי שמנסה להשפיל אותי .
וגם זה באותה דקה , לא יותר מזה .
אני לא אוהבת להכאיב סתם .
יש לי כוח .