כדורי שינה

רוח הלילה שרקה בהרמוניה עם רשרושי העלים היבשים, שעל המדרכה התגלגלו לדרכם האי וודאית. 
הכביש היה לח בעל שברים עמוקים, וגיא אהב לחשוב כמה אלפי מכוניות כבר עברו על פיסת המסטיק האפורה המוצמדת לצמיתות על הכביש.
שיערו היה כצבע שמש בוהקת בגוונים כתומים, גבותיו שהתנשאו מעל עיניו הבהירות היו מלוכסנות וטובות מראה; מקנות לו מראה מלכותי ומסתורי. נמשים חיוורים הכתימו את עורו, ומרוב ששפתיו התרגלו להאדים מהקור הצורב נשארו ככה לרוב. 
במבט עייף ריצדו עיניו בניגוד לרצונו על המכוניות השבות והחולפות, בזמן שרצונו היחיד הוא לבכות. 
מעילו כמעט הפסיק לחמם את גופו הצעיר, למרות שניסה לדחוק את עצמו כמה שיותר בתוך פיסת המשי הגדולה.
גיא רקע ברגליו בעדינות, אך חש כאב רב במפרקי כף רגליו,מה שהקנה לו מטרה חדשה, חסיכת כסף לתור לרופא- ולאחר מכן חסיכת כסף לתרופות במידת הצורך. 
בשביל בקבוק בירה, היה עובד לפחות ארבע שעות, לכן המלאכה מרובה. 
מכונית בגוון כחול כהה נעצרה בכוחניות בליווי קול חרקה כבד וחלונה השחור נפתח. הגיח מתוך החלון פרצוף סטנדרטי למדיי, גבר בשנות הארבעים לחיו כנראה. עיניו החשדניות הביטו ימין ושמאל, ועם ראשו הנהנן ונשען לאחור בכסאו. לאחר מכן גלגל את החלון חזרה ורעש פתיחת המכונית נשמע. 
בתוך ליבו קילל את האדם אשר העז לבקש לבואו, אך ידע שזו האפשרות היחידה. 
לפני שצעד לקראת המכונית גלגל גיא את עיניו,וחש את הרצון לישון כמעט פורץ. 
ידיו הרועדות פתחו את הדלת באיטיות כמבקשות לא להכנס, אך החום הנשפך מן הרכב הפנט אותו וגרם לו לשבת במושב העור במהירות. 
הריח הנעים של התליון הריחני המתנפנף מול החלון גרם לגיא לחייך בתמימות. 
״מה שלומך?״ קולו האיתן של האיש הדהד במוחו של גיא בחוזקה. הוא לא היה רגיל לצלילים כאלו נוקשים. 
״טוב,תודה״ פתח את פיו היבש לראשונה מאז זמן רב, ולכן צליל מילותיו היה שבור ועגום. חיוכו של האיש הזוויע את גיא, הוא שנא אנשים כאלה, ולא ידע מה רע להם שהיו צריכים לקיים דברים כאלו. 

גיא כבר התרגל וידע לא להתרגש כשנוסעים למקומות משונים, הוא פשוט ניצל את זמנו הקצר בלהשען על חלון הרכב ולהביט אל החלל. משקל ראשו הונח על ידו אשר תפסה בתחתית החלון, ובמבט אומלל בחן את טיפות הגשם המתפצלות כאשר מתנגשות בארץ. כאלו תמימות הטיפות, חשב; פשוט עושות את עבודתן. 
בילדותו אהב את החורף, העונה בה תמיד התכרבל עם אימו ואחותו בספה הלבנה במרכז ביתם הישן והטוב, צחקק ואכל אימם עוגיות שאביו נהג להכין בכל זמן שיכל. והארבעה צפו בסרטים ששודרו לכבוד החורף, בשלווה, ובאהבה ענקית שמילאה את החדר כמעט כמו אוויר לנשימה. אך כאשר הקסם התפוגג והמציאות נחתה עליו כמו כדור כוח עוצמתי ושהמכה כל כך חזקה, החורף נהפך לסיוט.
המכונית נעצרה כמצופה, בחניתו של בית קרקע הנראה רגיל לחלוטין, משפחתי וצנוע עם מראה מזמין. 

מי היה יכול לחשוד שאיש כזה עם בית כזה ואיכות חיים כאלו טובים יכול להיות משוגע- פשוט כמשמעו. 
״הגענו״ יצא האיש מהמכונית והידק את עניבתו הלבנה, עשה סיבוב לעברו של הדלת של גיא ופתח אותה. גיא הביט בו בשקט וגבותיו עלו מעלה. 
האיש פנה הצידה בקלילות ופתח את ידו כמזמין את גיא לצאת מן הרכב; וכך עשה. 
והשניים צעדו לעבר הבית. 
גבו של גיא כפוף והליכתו משונה, הוא מרחוק ומפוחד, אך ביכולתו להתמודד בכל. והאיש דווקא זקוף ומלא בששון, הקיף את ידו המגושמת סביב כתפיו הכנועות של גיא. והזוג נעלם לו מאחורי דלת העץ המעוטרת. 
לנשום; רק לנשום, הייתה מחשבתו של הנער,שהיה עייף מתמיד וגופו כואב ושברירי.
השמיים קושטו בצבעי פסטל זוהרים אשר נראו כציור שמן על קנבס שנרקם על ידי מלאכים בעדינות שיא; והשמש שעמדה להיוולד מחדש שיקפה את מהותו של היופי. 
האווירה נעמה לילד החיוור והקלה על הרגשתו. הוא אהב בעקר את השעות האלה של הבוקר- לילה, וציפה להן בכל יום עבודה. 
הוא נראה כאילו עבר את מסע חיו; השקיות מתחת לעיניו האפירו כליל, שיערו התבלגן בפרעות והליכתו מכופפת מתמיד. כעסו התעורר לחיים כאשר החריקה במפרקי רגליו בערה והוא כמעט לא יכל לשאת את משקלו למרות שהיה קליל למדיי, וזה לא עזר כאשר הבין שהמרחק שנותר עד לביתו הוא רב. 
לבסוף, כאשר הגיע לרחוב ורגליו נשחקו כראוי, ניסה לפקוח את עיניו בפתאומיות לרגעים האחרונים לפני שירדם. 
הרחוב היה דומם מנפש חייה, וכולו הרוס, ואם אדם יתבונן טוב, באיזור רק נראים צבעים כהים ואפלים, והבניינים שכיסו את האיזור באחידות היו עתיקים ומוזנחים. נעליו הכבדות של גיא שברו ענף עץ שהשתרע על המדרכה, מה שגרם לעיניו להפקח שוב כאות הערה. 

השביל לביתו התכבד בשברי זכוכיות רבים אשר התנפצו תחת צעדיו של הנער, 
ומספר לכלוכים נוספים סיימו את העניין. 
את ידו השרוטה והקרירה העביר בשערו הכתום ונשם לעומקי ריאותיו המצומקות. 
בסוף השביל נזרע ביתו של גיא. 
בניין גבוה קומה עם המון פוטנציאל לא ממומש. גיא דחף עם ידו בקלילות את דלת הלובי החורקת ודילג על הקשת הססמא בלוח המספרים, מפני שהפסיק לעבוד. עיניו שנאו את המסדרון המלוכלך, ואפו שנא את הריח עוד יותר. 
אבל בהתעלמות קלה ולאור עייפותו לא הקדיש זמן להתאבל על המצב. 
הוא אחז בקושי במעקה המדרגות ודשדש לו מעלה. בקומה 3 טיפוסו נעצר. מול דלת דקה הזהה לכל השער. ללא כל צורך במפתח או מאמץ פתח את הדלת בזהירות.

שקט. 

המקום היה מבולגן, אך מצבו לא מר מידי. הטלוויזיה הקטנה רעשה בזמן שתכנית מצויירת לשעות הקטנות של הלילה התנגנה. ובראש ובראשונה גיא חיפש את השלט כדי להנמיך את השיגעון. 

״אימא?״ שאל חרישית וסרק את הדירה הקטנה. מכיוון שהריח ריח חריף של סיגריות הניח שהיא בבית. 
גיא הוריד את מעילו המוכתם והניח אותו על שולחן הפלסטיק הקטן, ונשאר עם חולצת טי-שירט כחולה. אך לפני שהתקדם בדק שהכסף שקיבל בכיס מעילו.
בחיפושו אחר אימו פנה אל חדר השינה שלה. גם הוא היה מבולגן כהוגן. המאוורר הסתובב בחוסר אונים תלוי בתקרה המתקלפת, ומספר סיגריות הונחו על הרצפה. מיטה גדולה ללא מצעים וכרית עגולה הונחה באמצע החדר; ועליה ישנה אימו של גיא. 
אישה רזה בעלת רעמת שיער כתומה ומרשימה, ונמשים כמעט על כל גופה. ביד ימינה החזיקה ברפיון סיגריה בוערת שכמעט הבעירה את המיטה. מזל שגיא חזר בזמן, להציל את המצב.
 
מיד חטף את הסיגריה וכיבה אותה על מפרק כף ידו, ולאחר מכן השליח אותה על הרצפה המאובקת כמו גורלן של כל שאר הסיגריות הישנות.
הוא נאנח בעצב והניח את ידיו על מותניו הצרות. עיניו לא ספגו את המראה המזוויע של אדם שהוא כל כך אוהב במצב כזה. אך מה הוא יכל לעשות. 
לאחר כמה דקות לקח גיא את השמיכה הקרועה שהייתה על הרצפה, ניער אותה מאבק וכיסה את אימו. 
ועם רגשות אשם ושנאה להכל יצא מן החדר וסגר את הדלת בעדינות. 
השקט היווה הרעש היחיד בעולמו של גיא, השקט המשתק הזה, המפחיד הזה שקורע אותו לחתיכות כל פעם מחדש. 
הוא אהב צחקוקים נעימים כמו משי, ובכי תינוק שרק נולד, אהב את צלילי הגשם ומנגינת כינור מלבבת- אבל השקט כשד ריתק את חיו. 
בכובד רב ניגש לחדר השירותים הצפוף והביט בשיקוף של עצמו במראה. 
הוא עמד כנר זקן ששעוותו נוזלת במהירות, והמבט הריק הזה שכבש אותו כבר אמר הכל. 
למה נהפכתי..; חשב. ועם קצות אצבעותיו סירק את פניו החלקות, אשר מכל מגע רגיל נרטעו. 
אומנם היה רק בן 16, אך נפשו הייתה בגלגולה השני כבר. 
כל כך עייף היה הילד, אך איך אפשר להרדם כשאתה יודע איך החיים שלך נראים. כשאתה יודע מה קרה למי שאתה אוהב, ומה אתה. 
אי אפשר. 
אז הוא שלף את הקופסא הכחולה מארון התרופות, והתיז לגרונו את כל כדורי השינה שהיו בתוכו. 
כי עם כדורי שינה אפשר להתעלם קצת, אפשר לתת לגוף לישון בזמן שהנפש משתגעת.

כדורי שינה- ואז נתחיל את הכל מהתחלה.