כמו בובה על ספה

ניקולטה היא העובדת הזרה החדשה של רחל .
רחל היתה כמעט חוטפת עצבים אם היתה רואה איך ניקולטה זאת , העובדת המסורה, מחזיקה את הבית , ביתה שלה. של רחל ביד רמה . מארחת את מי שמגיע לביקור קצר, מציעה כיבוד , כל המגירות בארונות פתוחות לרווחה בפניה , כלום לא נסתר מעיניה. כל הארונות מסודרים לפי טעמה , כביסות כבר כמעט ין . כי היא מטפלת בזה גם ואפילו ברצון.
הארוחות שהיא מכינה , קצת מתובלות לפי טיעמה , כי ניקולטה היא בכלל הודית .אבל רחל שרגילה לאוכל פשוט ולא כלכך מתובל, אוכלת , האמת שבקושי , כי הרי אין לה כלכך תיאבון.
רחל חיה לה מיום ליום, מביטה בחלון, רואה אבל כבר מזמן לא מבינה.
רחל שהיתה מנהלת מחלקה בבי"ח הדסה עין כרם , צל צילו של אדם .
החברות הטובות שלה היו באות פעם בשבוע לברידג" אצלה . כי יותר מרווח ונעים .
הולכות יחד לבריכת השחיה, שוחות עושות תחרויות שחיה , מתנדבות ,עוזרות לילדים , לנכדים ועכשיו …
ניקולטה מעירה אותה בבוקר, מלבישה אותה , מנעילה לה את הנעליים , מאפרת אותה קצת .,תמיד אודם וסומק.היא יושבת בסלון מול הטלביזיה המהבהבת. רואה אורלי וגיא,או אולי רק צבעים מתחלפים , היא מטופחת ומסודרת וניקולטה מרוצה .
עכשיו היא מביאה לרחל את הכדורים. הלוואי שהיו עוזרים …אשרי המאמין . אבל הרופא לוחץ עליהם. ברור שעוד לא נמצאה התרופה המושיעה .ברגעים אלה ממש עובדים החוקרים על המחקר היוקרתי הממומן על ידי חברות התרופות שמשקיעות הון עתק ,פעם זה עוד ישתלם להם .גם על המחקר של התרופות לסרטן הארור, שיהיה בהצלחה .
ניקולטה בקושי יודעת עברית, אבל עם רחל זה לא כלכך משנה.היא מטפלת בה מכל הלב וחיבוק וקשר עין ולטיפה זאת שפה בינלאומית הרי.
הבן של רחל יואב , שהביא אותה מהסוכנות של העובדים הזרים, דאג שיהיו לה המלצות , שתהיה אחראית, ושתהיה ישרה והגונה.ואכן בינגו עובדת מסורה כדבעי.
לפעמים כשניקולטה מסיימת את כל המשימות שלה בבית, היא יושבת על הספה עם רחל , מספרת לה סיפור כמו לילדה קטנה , מלטפת אותה מחליקה את שיערה . שרה לה שירים בניגון עדין כמו שירי ערש. רחל יושבת לה כמו בובה על הספה.
גניה סוניה ולוסי החברות הטובות , כבר מזמן ניתקו את הקשר. גם החבר שהיה לה לואיס, עזב , אף פעם לא מרים טלפון לשאול מה שלומה , אולי יש הטבה במצבה .
בשבתות נעימות , ניקולטה יוצאת עם רחל לטיול קצר בשכונה. רחל הולכת נשענת על מקלה ועל ניקולטה, נהנית מהשמש המלטפת את גבה. הן יושבות על ספסל. ניקולטה מקלפת תפוז מאכילה פלח פלח את רחל , מנגבת את פיה מהמיץ שניגר. אנשים חולפים על פניהם. מפטפטים עם ניקולטה, כאילו רחל , פסל סביבתי. קצת כואב לה לניקולטה, אנשים לא מתיחסדים לחולי דמנציה. הם מתעלמים , כאילו זאת מחלה מידבקת.
אחר כך הן עולות הביתה .שלושים ושלש מדרגות. רחל מתקשה,ניקולטה תומכת בה,מאד מרגש לראות את הקשר שנוצר ביניהן.
בשבוע הבא תעזוב ניקולטה את רחל.היא אמורה לנסוע לביקור משפחתי במומביי.
ניקולטה דואגת. היא מקווה שתגיע מחליפה ראויה. יש לה רעיון. חברה טובה שלה , עכשיו בדיוק התפנתה מעבודה . החולה שלה נפטרה בגיל מופלג של 97. אז באופן זמני תגיע סוזי החברה שלה. אפשר לסמוך עליה .היא תתנהג יפה לרחל.היא בטוחה בזה .יואב מרוצה. נקווה שגם רחל.