כשאני אעזוב

כשאני אעזוב הכל יהיה אחרת, זה מה שמחליט כל בן אדם שעוזב.
משהו במזוודה, בכרטיס לכיוון אחד בלבד ובחדר המתרוקן גורם לאנשים מסביב לחשוב. אי אפשר שלא לחשוב, למה בן אדם עוזב ואני נשאר. ולמרות שיש סיבה למה יש מדינות, למה ישנן ערים ולמה כולנו נשארים כמה זמן במקום אחד, לי היו יותר סיבות לעזוב. כולם מסביב חושבים, לפעמים גם שואלים למה. אבל אם הם שואלים, אז הם גם לא יבינו. גם לי יש מחשבות ושאלות, אני חושבת האם אני אשאר בליבם של כל אלה שכרגע אכפת להם, האם הייתה לי השפעה כלשהי במקומות בהם עברתי. כמה מזוודות כבר ארזתי, אבל תמיד חזרתי, אבל הפעם זה שונה כי זאת מזוודה שתמיד תישאר לפחות חצי מלאה. אני שואלת את עצמי, האם יהיה לי לאן לחזור? מה המשמעות של המילה לחזור באמת. כל כך הרבה שאלות. בשביל זה אני עוזבת, לגלות לאן אני יכולה ללכת והאם יש לאן לחזור והאם יש מקום ששווה להישאר בו, אבל להישאר באמת. ואם אני ארגיש שזה יותר מידי ואני צריכה לעזוב ושוב המזוודה תתמלא ושוב יהיה כרטיס.. הכרטיס יהיה הלוך חזור?