לא?
פעם לא ידעתי להגיד לא, הייתי אומרת כן להכל.
עוגה?כן!עוד פרוסה? כן! רוצה לצאת? כן! רוצה שאכטה?כן! רוצה להיות חברה שלי?כן!
העולם הבלתי נגמר של הזדמנויות ואפשרויות שעל כולם עניתי תמיד כן.
ואז למדתי שאשפר ולפעמים אף רצוי להגיד לא.
ואז התמכרתי ללא הזה, ככה אצלי הכל, בקיצוניות.
או שאני אוהבת עד שהבטן כואבת או שאני שונאת שנאה מבחילה.
או שאני ישנה עד 4 בצהריים או שאני יומיים רצוף רק חושבת.
שחור או לבן, זה תמיד כן או לא ובשנים האחרונות זה רק לא.
הלא הזה כמו מפתח, אני סוגרת איתו עוד דלת והוא גם כמו מצית כי אני שורפת איתו עוד גשר והוא באותו הזמן גם מחק שמוחק אנשים מחיי.
אני מוצאת את עצמי לבד, רק אני והלא.
את רוצה עוגה? לא. את רוצה לצאת? לא. את עוד שם? לא.
תגובות (0)