לברוח/ חלק א׳
אתה קם בבוקר, מרגיש חסר רצון לחיות, כרגיל. אתה שם את האוניות על אוזניך, מדליק את האמ.פי ויוצא אל תחנת האוטובוס.
לחשושים נשמעים, אצבעות מופנות לכיוונך. אבל אתה לא רואה, כי יש מוסיקה באוזניך. מוסיקה. אחד הדברים היחידים ששווה לחיות בשבילם בעולם הזה.
אתה מטפס אל האוטובוס, משלם 5.5 שקלים לנהג ומתיישב במושב הקדמי ביותר. אתה מניח את התיק על המושב שקרוב יותר אל המעבר, ונשען על החלון.
עיניך ממוקדות במסך הלבן והבוהק של האמ.פי, שבדיוק מחליף שיר. שוב, אתה לא מבחין בבנות מתלחששות, בנערים שצוחקים מאחורי גבך. אבל יש דבר אחד שאתה כן שם לב אליו.
יהלה, הילדה שאתה מאוהב בה.. מכיתה א׳. היא הדבר השני. חוץ ממוסיקה, שאתה אוהב.
היא מתיישבת במושב מאחוריך. גם היא עם אוזניות על אוזניה, ומנופפת בחביבות לחברותיה החנפניות.
אבל אתה לא יכול להפסיק לחשוב עליה.
האוטובוס מגיע לבית הספר ואתה יורד ממנו. יהלה מאחוריך, מדברת בטלפון. אתה מתכוון ללכת לכיתה, ורואה את יהלה מחייכת לכיוון שלך. אתה שמח, ניגש אליה..
אבל מאחוריך מגיח רותם, הילד הכי מקובל (וגם הכי מגעיל) בשכבה.. הוא הולך ליהלה. הם מחליפים כמה מילים בחיוך, ואז..
הם התנשקו!
אתה פערת את פיך ורצת, לא יודע לאן.. דמעות בעיניך…
כעבור שעות אתה בחדר מדעים חשוך אחד, מתחבא מהעולם. עם אוזניות באוזניך.
מזל שיש מוסיקה, הדבר היחיד ששווה לחיות בשבילו בעולם הזה.
כי יהלה, הדבר הראשון, כבר לא כאן. נעלמה.
המוסיקה מסתירה את הרגשות, את הכאב. אתה לא מרגיש דבר.
ככה טוב.
תגובות (1)
נחמד מאוד! :)
תמשיכי!