להיות ה___________ של: פרק ראשון

אוץ', הדבר היחיד שהרגשתי היה אווץ'.
" ליאור, תגיד לי, למה אתה כזה חרא?!" קמתי באיטיות מהרציפה, מקלף את עצמי ממנה, איבר אחר איבר.
"אמרת בלי חוקים אחי!" התגונן ליאור. קמתי, שיפשפתי את גבי והסתכלתי עליו. ואז על החדר שלו. הוא היה הרוס. האורנות היו שבורים, ופיסות העץ החדות היו פזורות על הריצפה בשפע, המיטה הייתה קורעה ומחלוכלכת, והשלוחן היה מרוח בצבעי פנדה, גם ליאור הסתכל.
"ומה זה בדיוק בלי חוקים?" שאלתי בחיוך, יודע מראש את תשובתו של ליאור.
"זה כולל גם להרוס את החדר.." אמר בעצב, ספק שאלה ספק עובדה.
"ותחשוב על זה שאם אחיך הגדול ידע ש הרסת ככה לכם את החדר…." לא רציתי להמשיך. אחיו הגדול של ליאור היה דוד, ולמרות ששניהם היו בעלי שיער שחור, עיינים ירוקות.י, ופרצוף שמח. הם היו חזקים. דוד היה חזק פי כמה מליאור.
"לא רוצה לדעת, מה אתה תחטוף אחי" דפקתי לליאור צ'אפחה על גבו, בחיוך. מסופק.
"מה טוב בזה, טמבל?" אמר בפנים נואשת.
"זה שאני יודע שאני יכול לעוף עכשיו, תהנה אחי!" פרעתי את שיערו בחיבה ויצאתי מביתו בריצה. הבית שלי היה בית ליד ביתו. רחוב שטרודל חמש, והוא היה שלוש.
שמעתי אותו נאבק נואשות בחיי מיטתו דרך החלון. מה עוד יכולתי לעשות חוץ מלגחך.
דפקתי על הדלת, יודע שאחי התאום יפתח לי. פניו צוחקות, ושוב, כרגיל הוא יצחק עליי שאני בלי מפתח.
אף אחד לא ענה. אחרי חמש דקות של עמידה בקור של דצמבר, שלושה ימים לפני כריסמס בלי מעיל, שמעתי.-אני בא- עמום. הרגשתי שאני מכחיל. עצמתי את העיינים בתקווה שאתחמם.
"נו כנס כבר, הרוח נכנסת לבית" שמעתי את חריקת הדלת הלבנה של הבית שלנו. נכנסתי, מרגיש את החום מחלחל דרך עצמותי אל תוך גופי.
"האאאאאאא" פלטתי אנחת רווחה. התיישבתי על הספה האדומה שלנו.
"תוריד נעליים גאון" אמר לי אחי.
"אתה לא רואה שאני מנסה להתחמם?" אמרתי בכעס מזוייף.
"אתה מטפטף ואימא בדיוק עשתה ספונג'ה" חייך, התחלתי להיות מודע לשלולית המים שנוצרה תחת לרגלי, ליד ספה המשי הזה.
"יש גם שלולית על הספה גאון" מלמל אחי והלך לשם, שמעתי אותו מנסה לנגן על פסנתר בעודו מוציא צלילים לא כול כך יםים מפיו. זה נשמע כמו חתול גוסס שרוצה חלב.
שמתי לב שכחצי מהספה כבר רטובה, רצתי להתקלח, שם לב שכול הבית כבר רטוב ומצעדי. מיהרתי להתקלח להתלבש ונכנסתי לחדר שלי, ושל אחי התאום.
זה היה חדר קטן, קירותיו מסויידים בצבע ירוק כהה, מיטת קומותיים כחולה, שולחן, פסנתר, וטלוויזיה.
טוב, זה היה חדר די גדול.
אחי ישב על כיסאו המיוחד מול הפסנתר, מנסה. מנסה מה? *לשיר*
"מה אתה עושה אחי?!" שאלתי, ניגש אליו ומנער אותו.
"מעצבן קטן, עוף מיפה, אנה ביקשה שנעבוד על זה" אמר בהתנשאות והמשיך.
"מימימימי!" התחיל לזמר.
"די, יא זייפן!" דחפתי אותו כך שהוא כמעט נדפק בפסנתר.
הוא שתק, גיחגך בגרונו והמשיך.
"לילה טוב לציפורים, וגם ליחיו-" הוא שר, כמעט ללא זיוף.
"מי זו אנה" קטעתי אותו, לוקח את התווים, מסתכל עלייהם כאילו איני מבין אותם, מה שנכון, וזרקתי אותם על המיטה. אחי מיהר לאסוף אותם.
"המנצחת, יא דפוק" מלמל והשיב את התווים על קנם.
"איזו מנצחת?!"