להרוג את גולם

הרכנתי את ראשי בכעס, מה פתאום אני מריגשה אשמה בשבילה? אני בוכה, וזו אני. נמאס לי. אני אעשה מה שבא לי. ואני אבכה ואצרח ודי. אני אהיה החרא של החיים. אני צריכה להרגע, אני צריכה לנגב את הדמעות, לכובת ביוטיוב את הפסנתר העצוב, ולעבור לשמוע ופ דפוק כמו וואן דיירקשן וג'סטיםן ביבר, ואז אני אהיה פחות מוזרה, פחות בוכה‬
‫כתבה הילדה ביומנה‬ ‫עייניה היו מלאות דמעות, כי היא כתבה לא מצידה שלה, היא כתבה מהצד של הילדה האחרת. ששלטה בה‬ הילדה הזה שזו לא היא‬ ‫השונה‬ האחרת‬ ‫המוזרה‬
‫נמאס. היא לא רוצה את זה יותר. היא מניחה את העט על הרצפה ויוצאת מהחדר בצעדים איטיים, מפחדת ליפול ולבכות יותר חזק‬ ‫לפצוח בצרחות שיהרגו מאת כולם,‬ אבל אז היא חושבת, בעצם, למה לא? למה לא? למה לא להרוג את כוךלם? מה הם כבר שווים‬
אבל אז צד אחר בה אומר, שהיא צריכה להפסיק עם זה, תחזרי להיות טובה ונחמדה, תחזירי להיות עצמך, תחזירי את הילדה השינה שכולם מכירים‬
‫בעצם‬
‫אף אחד לא מכיר.‬
‫היעא התיישב על המדרגות, נועצת את מבטה הקר פתאום, ברצפה הדלה והחומה, המתפוררת כמעט, קולות טיגון כול כך רגילים נשמעו מהמטבח למטה, אביה ניגן עם אחותה על גיטרה בפרדית , והיא ניסתה לרקוד פלמנקו. הילדה ירקה על הרצפה ונאנחה‬
‫היא ל יכלה ככה יותר. היא הריגשה מיותרת לגמרי. כאילו כול מה שהיא עושה לא בסדר. עם זה כשרון- השווצה. שוב צוחקים עלייה. התממות ודעה רעה כלפיי עצמה- כעס והרגשת אי אמון כלפייה. ניסיון הכשרה לחיים טובים יותר‬
‫הדמעות, שהיא כבר המאינה שהתייבשו, נפלו שוב,‬
‫רטובות יורת מתמיד, כועסות יורת מתמיד. מה יש לי לעשות גם ככה? היא חשב עלצמה. היא נשאתה מבטה אל התקרה, חושבת שהיא יכולה לפרוץ אותה. הנה שוב השווצ‬
‫השווצה‬
‫"חמודל'ה!" אימה צעקה בחוזקה "תרדי למטה!"‬
‫וכך הילדה עשתה.‬

‫אבל היא בסוף מצאה את עצמב בבית החולים.‬

‫בידיעה שהיא אכן ירדה למטה, אבל דרך החלון בחדר.‬

‫אוקיי. גאיה‬

‫תורך‬

‫הבמה שלך‬