לכולם יש סודות – פרק 2

אז אחרי הפעילויות עשינו הפסקה. מיד הילדים לקחו כדור ולקחו אותי למגרש כדורגל. השקר שלי עמד להיחשף.
ילד אחד בשם יהונתן היה השוער וכולם רצו לבחון אותי.
רציתי לבעוט לצד ימין אבל בטעות בעטתי לשמאל והכדור ממש נכנס לשער.
"אהה!" צרחו כל כך הרבה ילדים.
"ניצחת את יהונתן!" הם צרחו.
רק אחר כך הבנתי שיהונתן נחשב לשוער הכי טוב בבית ספר.
אחרי היום ההוא לקחו אותי בכל שיעור ספורט ראשון לכדורגל. השקר עבד יחסית טוב כיוון שרוב הזמן הצלחתי להבקיע כי תמיד הייתי בקבוצה הטובה יותר וגם כי תמיד בעטתי לכיוון השני בטעות וזה איכשהו עבד.
היו לי הפסקות בודדות שבהם הצלחתי להתחמק מהילדים האחרים והתחלתי לדבר עם קרן ושי. שניהם נשארו תמיד בכיתות בהפסקה. הכיתה הייתה מעין המפקדה של החנונים.
שי פתר קובייה הונגרית ולא בגודל הרגיל אלא קובייה בגודל ענקי, חמש קוביות בכל שורה, טור או עומק במקום 3. מלכת הכיתה – דנה והחברות הכי טובות שלה היו עסוקות בלהתאפר בפינה מול המראה בזמן שקרן ואני ישבנו על השולחן לכיוון שי שישב מולנו ופתר את הקובייה.
רוב הזמן הוא הסתכל עלינו בלי להסתכל על הקובייה והידיים שלו רצו לבד.
הוא טען שהכל נוסחאות ורק צריך זיכרון טוב אבל ראיתי שהוא מסמיק כל פעם ששואלים אותו על הדרך שהוא פותר.
קרן הייתה ביישנית גמורה, היה לה שכל אבל היא הייתה שתקנית בשיעור ולא דיברה.
שמתי לב שכל פעם ששי פתר את הקובייה הוא איכשהו הראה אותה לאלו שמאחוריו, לבנות, כאילו ניסה להשאיר עליהן רושם.
"דנה נראית כמו דג מחוץ למים" ציינתי כאשר דנה הייתה עסוקה בלמרוח מסקרה.
קרן צחקקה.
"אם דנה היא דג כנראה שהיא שיבוטה" היא אמרה.
צחקתי.
זאת הייתה תחילת שנה וידעתי שאני אצטרך להתאמץ כדי להמשיך במתכונת הזו אבל דווקא אהבתי את ההתחלה.
"למה אתה הולך עם הבנים לכדורגל, אל תגיד לי שאתה ממש נהנה מהמשחק הזה" אמר לי שי. הוא הדגיש את המילה נהנה.
"אני לא אבל… לא יודע, שיקרתי, לא הייתי מצטיין בכדורגל, זה כנראה… לא יודע מה, אמרתי משהו והם האמינו אז זה נכון" אמרתי.
"אפקט פיגמליון?" שאל שי "זה השם".
"יכול להיות" אמרתי. לא ידעתי מה זה אבל הבטחתי שאני אברר.
קרן הלכה לרגע לשירותים.
"תגיד, שי" אמרתי.
"מה?" הוא שאל. הוא הביט לי בעיניים והפעם שמתי לב שהעיניים שלו כחולות. הן כל הזמן השתנו בצבע שלהן.
"למה אתה תמיד מראה לבנות שאתה פותר את הקובייה?" התעניינתי.
שי הסמיק.
"אל תגלה לקרן אבל אני מאוהב בדנה" אמר שי. הוא הביט בי במבט מודאג כאילו אני אצחק עליו.
"אתה בטוח?" שאלתי "היא נראית מגעילה".
"אבל.. לא יודע" אמר שי.
"תדבר איתה" אמרתי לו.
"אני לא רוצה" אמר שי.
"למה לא?"
"אני חנון, לא פופולארי, מכוער, מגעיל" אמר שי.
"למה מכוער?!" שאלתי.
"אני מכוער" אמר שי והשפיל את המבט שלו לקובייה החצי פתורה.
"שום מילה לקרן, אה?" הוא אמר.
הנהנתי.