לכולם יש סודות – פרק 3
אז היום בבוקר היה לנו את המבחן הראשון שלנו השנה. המבחן במתמטיקה. אני טוב במתמטיקה אז לא פחדתי. אתמול, כאשר החליפו מקומות, הושיבו אותי ליד יהונתן. יהונתן מדבר הרבה, אבל הוא נסבל. הוא נראה לי דווקא בחור טוב.
בכל מקרה, קיבלנו את טופס המבחן שלנו.
אני עבדתי קשה. לא ציפיתי לשום דבר מיוחד. הגשתי את הטופס לנילי. היא שאלה אותי את השאלות הקבועות אחרי מבחן "אתה בטוח?, בדקת?, ראית שיש עבודת כיתה אחרי המבחן?" ועוד שטויות שכאלו.
הנהנתי לה בשקט וחזרתי למקום שלי. יהונתן הגיש גם את הטופס שלו.
"איך היה לך המבחן?" שאלתי את יהונתן.
"ממש פשוט, ואיתך?".
"שרדתי" אמרתי בחיוך.
יהונתן גיחך ואז פתח ספר בשביל עבודת הכיתה במתמטיקה.
נילי בינתיים בדקה את המבחן שלי. הסתכלתי עליה עד שראיתי שהיא מקיפה בעיגול משהו. העיגול היה יחסית גדול אז הנחתי שזה 100.
…
"בוא למגרש!" אמר ליהונתן. הוא חטף את הכדור מתומר ורץ למגרש בזמן שתומר רדף אחריו וצעק עליו דברים כמו "אני ארצח אותך, תחזיר לי את הכדור!".
"תשאר איתנו, בבקשה!" אמרה לי קרן ועשתה לי מבט מתחנן עם העיניים.
"עכשיו ההפסקה הגדולה, לא?" שאלתי.
"כן" אמר שי.
"אני נשאר, אני אתרץ בכך שאני לא עשיתי שיעורי בית במדעים" אמרתי. הוצאתי את הספר והמחברת כדי להיות מוכן בזמן. פתחתי בעמודים המתאימים. כמובן שעשיתי את שיעורי הבית.
התיישבתי על הכיסא.
"אז מה קורה?" שאלתי.
"חיים…" אמרה קרן.
"איפה הקובייה שלך?" שאלתי את שי כאשר התיישב על השולחן לפניי ושילב ידיים.
"התפרקה" הוא אמר בעצב.
"מה קרה?" שאלתי.
"מקרה עצוב שכולל טוסטר, מטאטא ואחותי הקטנה" אמר שי.
"שלא תדע עוד צער" אמרתי.
שלושתינו התחלנו לצחוק.
"אתה בא?" שאל אותי לפתע יהונתן מהדלת.
"אני לא, אני לא עשיתי שיעורי בית במדעים" אמרתי.
"אוי" אמר יהונתן "גם אני לא".
הוא הלך לשולחן שלנו והוציא את הספר והמחברת.
"יש מצב אני מעתיק?" שאל יהונתן.
נתתי לו את המחברת והוא העתיק.
עשיתי לקרן ושי מבט מתנצל.
ברגע שיהונתן סיים להעתיק הוא יצא למגרש וגרר אותי איתו.
אז הנה עוד פעם פיספסתי הזדמנות. לא משחק לי המזל, אה?
תגובות (1)
איך אני אוהבת את הסיפור הזה, מעניין לאן זה מוביל? תמשיך בבקשה.