לכולם יש סודות – פרק 4

אז ההתחלה בבית ספר הייתה קלה, אבל החיים הם כמו אופניים. אם קל לך, אתה בירידה.
בכל מקרה, אחרי שיהונתן גרר אותי למגרש הכדורגל בכוח קרן ושי נשארו לבד.
היה לי משחק גרוע באותו זמן. גם כי אני מזעזע בכדורגל וגם כי הייתי עצבני ולחוץ.
"אור מה עובר עליך?" שאל ילד בשם עומר.
"כלום" אמרתי בכעס. קיוויתי שהוא יבין לבד שאני עצבני.
הצלצול הגואל הגיע. מזל!
חזרנו לכיתה למקום שלי ליד יהונתן.
היה עכשיו שיעור אנגלית.
בדיוק כשהמורה נכנסה נילי שירבבה את הראש שלה דרך הדלת.
"סליחה לימור, אני צריכה לקחת את יהונתן ואת אור לשנייה" אמרה נילי.
"No problem" אמרה לימור.
"תודה" אמרה נילי וסימנה לנו לבוא.
"Ok kids, Present proggresive" אמרה לימור בזמן שאנחנו יצאנו החוצה.
"הנה המבחנים שלכם במתמטיקה" אמרה נילי והציגה אותם.
"יש! קיבלתי 98!" אמרתי.
"גם אני" אמר יהונתן.
"אבל יש לכם אותה דרך חישוב בדיוק, אותם טעויות, אותם תשובות" אמרה נילי.
"לא הגיוני" אמר יהונתן.
"משהו מכם העתיק" אמרה נילי.
"אני לא העתקתי אז זה יהונתן" אמרתי.
"לא נכון, זה אתה" אמר יהונתן.
"אני הגשתי לה את המבחן ראשון!" אמרתי.
"אני הגשתי ראשון" אמר יהונתן.
"אני לא זוכרת מי מכם היה ראשון" אמרה נילי.
"בדקת את שלי קודם" אמרתי לנילי.
"אני לא זוכרת" אמרה נילי "אתה יודע כמה מבחנים אני צריכה לבדוק ביום. בכל מקרה אחד מכם צריך להתוודות ואם לא תתוודו שניכם תענשו".
"אבל זה כל כך לא הוגן!" אמר יהונתן.
"איזה עונש?" שאלתי בחשש.
נילי חשבה לרגע.
"איסור לצאת מהכיתה בהפסקות לשבוע מלבד שירותים ושתייה" אמרה נילי.
הרהרתי קצת כדי שלא תחשוד.
"טוב, זה לא יהיה הוגן כלפי יהונתן, אני העתקתי" אמרתי לה.
"טוב" אמרה נילי "אני ארצה לדבר איתך מאוחר יותר" אמרה נילי.
"בסדר" אמרתי וחזרתי ל Present progressive של לימור.
אז הרווחתי לעצמי שבוע חופשי. אני גאון או לא?