לכל הבנות שאיבדו תקווה ♥
כמה פעמים הרגשת שזהו זה. אני רוצה להיעלם? כמה פעמים באמת ניסית, או שלא וקול קטן בראשך לחש לך 'פחדנית'.
כמה פעמים היית צריכה לאחות את השברים, השברים של עצמך? וכמה פעמים לא היה בך כוח והשארת אותם מפוזרים על הרצפה.
והדמעות האלו, כמה דמעות ירדו על הפנים היפות, שאת כל כך לא אוהבת להתבונן בהן דרך המראה?…
והייאוש, הייאוש שכרסם את ליבך, פחד ועצבות. הריקנות.
ההרגשה הזאת, של כמה אני לא מיוחדת.
שאני לא בסדר, משהו לא היה טוב מלכתחילה בייצור…
כמה היית רוצה להיות אדם אחר, כמה היית רוצה לברוח מכאן.
להתרחק.
שאף אחד לא מבין אותך, לא החברות, לא ההורים,
ואולי…אולי אפילו לא את עצמך.
כמה? יכול להיות שאין סוף.
מהן מספר הלילות בהן הרגשת בודדה, בהן רצית לחוש מהי אהבה, לדעת איך זה מרגיש להיות נאהבת? שההוא ישים לב, ושהשני לא יתרחק, שהן יקבלו אותי, שאני אקבל את עצמי.
אני מניחה שהמספר הוא רב.
אני מניחה שהמספר הוא נצח,
כאילו הרגשות האלו תמיד היו.
אחותי היקרה, אני מבינה אותך, למרות שיש בך התנגדות פנימית, התנגדות שאומרת 'הינה עוד אחת, בטח…'. אני יודעת מהי ההרגשה של החיים בצל, אני מכירה את החלל העמוק שנוצר בבטן.
את לא לבד, למרות שככה זה מרגיש, לפעמים הרגש משקר.
את יודעת פעם שמעתי מאדם חכם אחד, משפט, מהמשפטים האלו שברגע שהם יצאו לאוויר העולם הם שינו את כולו.
וכך הוא אמר לי- "בני האדם שבקלות נופלים לדיכאון, לעצבות-
בטח אתן חושבות שההמשך הוא- הם הכי חלשים.
להפך,
"הם בני האדם שיש בליבם את הרצונות הכי אדירים וגבוהים."
איך לעזאזל?
כן. דווקא הם, אלו שמטביעים את דמעתם עמוק עמוק בתוך הכרית כל לילה, או אלו שכבר לא נשאר בהם דבר להזיל, דווקא אלו.
ניקח לדוגמא את הפרה, לפרה אין רצונות, בטח לא כמו של בני אדם, היא עובדת לפי אינסטינקטים. פעם ראיתם פרה בדיכאון? וגם אם כן כמה כבר?!
אדם שאין לו שאיפות גדולות, הוא פחות חסר. אדם השואף להיות שלם, כל כך כואב שהוא לא נמצא שם. אדם שכל כך רוצה אהבה, שכל כך רוצה להרגיש נאהב, יש בו עוצמות גדולות של אהבה.
אז נתחיל מהנקודה הזאת.
אנחנו לא דפוקות, אנחנו לא חלשות. יש לנו פוטנציאל אדיר.
הרי הרצון הוא הכל, אדם שיש לו רצון הוא זה שמצליח.
עכשיו רק צריך להוציא את היהלום שבנו וללטש אותו, להסיר ממנו את הבוץ שנדבק בו במהלך השנים,
את התפיסה שלנו על עצמנו, את התוויות שאנשים הדביקו לנו, את כל המציאות שמכתיבה לנו שרק ה'תוצאות' הם חשובות, את האנשים הטיפשים שחושבים שאנחנו רעים במהותנו.
הבוץ שכל כך האמנו שהוא חלק מאתנו, אבל לא,
הוא חיצוני.
אחותי היקרה,
את טובה. את טובה במהות שלך. את טובה במקור שלך. אין טובה כמוך.
ועכשיו צריך למצוא את האור שלך ולהאיר אותו החוצה.
טוב קל לך אביה, אין לך –מושג- מה אני עוברת.
לכל אחת נראה כאילו היא עוברת את הסיוט הכי גדול, גם אני מאמינה לכך לפעמים. אבל האמת שאין מקום לעשות השוואות, למרות שכל כך התרגלנו. 'היא יותר חכמה כי היא קיבלה יותר ממני במבחן, היא יותר מצליחה כי היא קיבלה את העיניים והשפתיים היפות מאמא.'
אין מקום להשוואות.
איך אפשר בכלל להשוואות בין בני אדם?
עם כל המורכבות שבהם, פיזית ונפשית.
לכל אחד יש את היכולות שלו ואת ההתמודדויות בהתאם, אף אחד לא ישווה בין תלמיד כיתה א' לסטודנט, יש להם יכולות שנות ועל כן גם התמודדות שונה.
ומי לעזאזל החליט לתת לי את היכולות וההתמודדויות האלו?!?!
אבא שלי, לא האבא הביולוגי כמובן.
יש כמה תפיסות לגבי אלוקות בעולם-
או שאין אחד, או שהוא קיים אך לא קשור לפה בכלל, או שהוא כמו איזה שוטר עם שוט ורק מחכה לי בסיבוב.
וכולן שגויות, תאמיני לי, ואם לא, תבדקי.
לאלוקים ביהדות קוראים אבא, אבא אוהב. כמה פעמים מוזכר בתורה על כמות האהבה העצומה שהוא חש כלפינו.
'דרך הטוב להטיב', כך כתוב. אלוקים רצה לעשות טוב, רצה לתת אהבה ולכן הוא ברא אותנו, זאת אומרת כל הבריאה נבראה על בסיס אהבה.
אז למה זה לא נראה ככה? למה יש את כל הרע הזה?
יש לכך הרבה סיבות, וחכמה ההיא שתחליט לבדוק ולא להיות 'ברוגז'.
אחת מהתשובות, שההתמודדויות של כל אחת מאיתנו נועדה על מנת להצמיח אותנו, להוציא את הטוב הגלום בנו החוצה, וזה נכון, כמה פעמים נלחמתי בשיניים, וכמה פעמים ראיתי את האור הזה לאחר מכן.
כמו שטירונות של קרבי, לא דומה לטירונות של ג'ובניק.
הקושי הוא מחמאה.
אתן גדולות מהחיים.
רק תאמינו בזה.
אחותי היקרה הייתי רוצה לכתוב לך הרבה דברים, אך בשביל זה הייתי צריכה מאות עמודים אם לא אלפים.
אבל דבר אחד אני אכתוב, את לא לבד.
יש מי שעומד מאחורי כל הדברים שאת עוברת, תנסי לדבר איתו. גם אם תרגישי סתומה, מה כבר את מפסידה?
תקראי לו אבא, תקראי לו אלוקים, תקראי לו איך שאת רוצה, את יכולה אפילו להגיד 'אני לא יודעת אם אתה קיים אפילו…'
אבל דברי.
אני מצאתי אותו, גיליתי שמישהו מקשיב, מצאתי את גלגל ההצלה שלי.
אולי הוא באמת קיים?
והוא מחכה לך בכל רגע בת אהובה שתחזרי אליו.
תגובות (3)
מדהים אני מתחברת למה שכתבת פה כי אני מרגישה את זה כל יום גרמת לי להזיל דמעות ולהבין מה אני שווה כל הכבוד ויש לך כישרון לרגש וכישרון בכתיבה♥
תודה, אני שמחה מאוד שזה נגע בך ♥
כל הכבוד לך.
את בן אדם ממש חזק שמוצא את הטוב בכל דבר, אני שמחה שיש אנשים כמוך. הרצון שלך לעזור לאנשים להחלים מה"מחלה" שהם חושבים שיש להם וזאת מצווה גדולה. כמוך.
ההרגשה שאני שווה עושה אותי למשהו גדול את ריגשת אותי ואני מודה לך מאוד.
רציתי להוסיף שאני שיא המסכימה איתך על זה שאסור להשוות אנשים.
במיוחד על קשיים של אנשים. כי לכל אחד קשה במידה שלו וכל אחד לוקח את הכאב הזה למקום אחר. אני ילדה בכיתה ז' ואומרת שקשה לי בלימודים, אחותי, שגדולה ממני בכמה שנים, אומרת לי להפסיק להתבכיין, שלה יש דברים הרבה יותר קשים לעשות.
אבל אני לא היא.
והיא לא אני.
וברוך ה' שזה ככה.
אני אוהבת אותך אביה.
נ.ב.
השם שלי לא מראה על חוסר הערכה עצמית כי יש לי הרבה מאוד.