לפני המוות.
הדממה שהיתה בחדר הסירה כל שמחה מגופי.
רעדתי,פחדתי וניסיתי לברוח אבל…לאן? לאן אם אין? לאן אם אין לאן לברוח?.
הפחד שיתק אותי .
הוא עבד קרוב אלי וראיתי אותו טוב מאוד אך… אין דרך לתאר אותו.
הוא התקרב וידעתי שזה סופי ,אבל למה הוא כזה? למה אם שחור ולא לבן?.
אין תשובה.
הוא היה כל כך קרוב אך באותו זמן רחוק וזו הייתה תחושה מוזרה מאוד!
זהו זה סופי ,להתראות לעולם.
אך פתאום הוא הפך למלאך וידעתי שאני בידיים טובות.
תגובות (2)
אני לא רוצה להיות רעה, אבל אני לא ממש אהבתי את זה.
אני חושבת שזה היה טיפה מבלבל ואני גם חושבת שאת מחברת ממש טובה ושאת יכולה ליותר מזה.
אפשר לבקש ממך לשאוף לעוד? תמיד לשאוף ליותר!
זה מה שאני עושה, לשאוף להכי טוב שאפשר ויותר.
אם את שואלת את דעתי (וגם אם את לא), את צריכה לערוך את זה ולהאריך את זה טיפה, להעלות את השפה, להוסיף סימני פיסוק…
אולי אם תעשי את זה יבואו לך אפילו עוד כמה שורות טובות.
מקווה שתיקחי את העצה הזאת לתשומת ליבך,
המעודדת :)
אני מנסה אבל… הרסו לי את הציפיות מעצמי… אבל לא כאן!
אני ניסיתי כשזה קרה ואפילו אהבתי וחשבתי שזה מקצועי אבל לא אהבו ולא האריכו.